תא"מ 35991-08-14

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכב המעורבים, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני מורה על קבלת התביעה. אני מקבל את גרסת נהגת התובעת לתאונה. מכלל הראיות שבתיק לא ניתן לקבל את טענת הנתבע 1 בדבר נסיעת רכב התובעת לעברו לאחור ופגיעה זו. נזקי הרכבים אינם תואמים נסיעה לאחור של רכב התובעת שכן ובין היתר אצל התובעת מצויה פגיעת צד בפגוש האחורי שמאלי וקילופי צבע בפגוש זה ולא פגיעת מעיכה כפי שניתן היה לצפות למקרה של נסיעה מהירה לאחור ופגיעה ברכב נוסע או עומד. הנתבע 1 אף הודה שמתאונה זו נפגע רכבו בפינה השמאלית הקדמית בלבד (עמ' 8 שורה 22 לפר' הדיון) דבר שיוכל להסביר את התאונה לפי גרסת נהגת התובעת ולא לפי עמדתו.

זאת ועוד, התרשמותי הבלתי אמצעית מהנתבע 1 הינה שהוא אכן נסע בנתיב השמאלי ביותר של הכביש (ראוי לציין כי עיון מדוקדק בתמונות המקום גם לפי תוכנת גוגל מצביע על נתיב דו כיווני יחסית צר, זאת גם בשעה שחונים בו רכבים משני צדיו), כפי שהודה בכך בפתח עדותו ועל כן צפוי היה לפגוש במפתיע את רכב התובעת העומד בניצב לו מולו. בנוסף התרשמתי שנהג זה לא באמת ראה את רכב התובעת נוסע לעברו לאחור אלא אך גילה אותו לשיטתו ממרחק קצר שלא אפשר לו לבלום [שם, בעמ' 8 שורה 25]. מאידך נסיעת רכב התובעת לאחור מבלי שהלה יבחין בכך אינה הגיונית היות ושדה הראייה שמשמאל לדרך, נראה ברור ופתוח לכל.

זאת ועוד, מקום התאונה הינו גם מקום מושבה של נהגת התובעת. על כן יותר סביר בעיניי שהיא הייתה בדרכה הביתה ולא ביציאה מחנייתה לשם תפיסת חנייה חיצונית לשם העמדת רכבה שם מהסיבה הפשוטה ששני הנהגים העידו שברכבה ישב מי מילדיה ( נהגת התובעת העידה על ילד אחד בעוד שהנתבע 1 העיד על יותר מאחד). תפיסת חנייה שכזו פחות הגיוני שתעשה עם ילדים ברכב, בוודאי בחופזה הרבה שבו היא תוארה על ידי הנתבע 1 זאת בנוסף לכך שלא ברור מניין יכלה נהגת התובעת לראות כי קיים מקום חנייה פנוי בשעה שהיא מצויה בכלל בתוך מתחם החנייה של ביתה או לכל הפחות בביתה שלה עם ילידה כביכול. על כן, יותר הגיוני בעיניי שנהגת התובעת הייתה בדרכה לביתה שם בוודאי שמור היה לה מקום חנייה פרטי ולא יצאה מחנייתה עם רכבה על ילידה אך לשם תפיסת מקום חנייה פנוי בצד הדרך הראשית שליד ביתה.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 6,556 ₪, נכון להיום, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,400 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.