תא"מ 35625-08-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' תמר ואח'

לפניי תביעה שעיינה נזקי רכב התובעת 2 בתאונה מיום 27.2.2015 בה מעורב רכב הנתבעים, ובגדרה נתבעים הכספים ששילמה התובעת 1, מבטחת רכב התובעת, בגין הנזק הישיר של רכב התובעות בתוספת שכ"ט שמאי וכן ההפסדים העקיפים של התובעת 2.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק בכלי הרכב, הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת נהגת רכב התובעת 2 (להלן: נהגת התובעות) לתאונה ולהטיל את מלוא האחריות להתרחשותה על הנתבע 1.

התובעת 2, נהגת רכב התובעות העידה עדות קוהרנטית, משכנעת וסדורה, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. גרסת נהגת התובעות לתאונה, לפיה במהלך פנייה שמאלה במהירות איטית, רכב הנתבעים עקף את רכב התובעות משמאל, הייתה אחידה לגרסתה בטופס ההודעה והיא נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב וכן בתמונות מנח כלי הרכב לאחר התאונה, בהן נראה רכב התובעות כשהוא בתהליך פנייה שמאלה בקשת רחבה, מקדים את רכב הנתבעים הנראה עם הגלגלים הקדמי והאחורי (ולא רק הקדמי) בצד שמאל של רכב הנתבעים על אבן המדרכה משמאל לנתיב הנסיעה, וחלקו הקדמי ימני צמוד לחלק האחורי שמאלי של רכב התובעת שלפניו (ת/1 ראו במיוחד תמונות 1,3,7). נהגת התובעות הבהירה בחקירתה כי בשל תנאי הדרך, פניה מרחוב צר לרחוב צר כשמשמאל מדרכה עם עמודים, התחייבה פניה שמאלה בקשת רחבה (עמ' 2 שו' 15-17). עדות זו לא נסתרה והיא נתמכת בתמונות זירת התאונה. מנגד, גרסת נהג הנתבעים לאופן התרחשות התאונה לא הייתה אחידה והיא אינה נתמכת במוקדי הנזק. בעוד שבטופס ההודעה נמסר שרכב התובעות הגיח מאחורי רכב הנתבעים, עקף אותו וניסה להיכנס לפניו לפנייה שמאלה וכלי הרכב "השתפשפו", גרסת נהג הנתבעים בעדותו הייתה שונה ולפיה רכב התובעות הוסע לפני רכב הנתבעים, סטה לנתיב הימני ושב וסטה באורח פתע שמאלה לנתיב נסיעת רכב התובעות. קיים קושי בנסיבות אלה להסתמך על עדותו המאוחרת והכבושה של נהג הנתבעים, ליתן בה אמון ולקבוע על יסודה ממצאים. בנוסף, תיאור מהלך התאונה בעדותו של נהג הנתבעים אינו עולה בקנה אחד עם מוקדי המגע והנזק של כלי הרכב. לדברי נהג הנתבעים בחקירתו הנגדית: "לפני שהיא פנתה שמאלה היא סטתה ימינה, נצמדה לצד הימני. כתוצאה מכך הסיבוב שלה רחב. אני מדגים, כשהיא נוסעת מתחילה להאט ולסטות ימינה, אני ממשיך עם הכביש, סוטה קצת שמאלה, כשאני עובר אותה היא פתאום מסתובב אלי" (עמ' 4 שו' 8-10). מהלך זה היה מצריך פגיעה בחלק הקדמי שמאלי של רכב התובעות, חלף פגיעה בחלק האחורי של הרכב שהיה מתרחק מרכב הנתבעים במהלך זה. ואכן, כשנהג הנתבעים מדגים בדיון את מהלך התאונה, הוא מדגים פגיעה של רכב התובעות עם החלק השמאלי קדמי בחלק האחורי ימני של רכב הנתבעים (עמ' 4 שו' 10-11). הפוך למוקדי הנזק בפועל, וכשמבין זאת משנה את מנח כלי הרכב, באופן שאינו תואם לגרסתו בעדותו.

בהקשר זה לא ראיתי להסתמך על עדותה של נוסעת רכב הנתבעים, אשתו של נהג הרכב, אשר אישרה כי הלכה למעשה לא ראתה את מהלך נסיעת רכב התובעת (עמ' 4 שו' 30 ועמ' 4 שו' 5,6 ו- 8) והתקשתה להדגים את אופן התרחשות התאונה (עמ' 5 שו' 3). כן ראיתי להעדיף את עדותה של נהגת התובעות לפיה היא אותתה שמאלה, ולהעדיפה על עדותו של נהג הנתבעים, וזאת לאור האמון שנתתי בגרסת נהגת התובעות באשר לנסיבות התרחשות התאונה, בשילוב עדות נוסעת רכב הנתבעים: "אני מדגימה את רכב התובעת לפנינו בצד ימין של הכביש בסמוך לחנויות, או מאותת...." (עמ' 5 שו' 2). אינני זוקפת לכך חובה את אי הבאת נוסעת רכב התובעות, אמה של נהגת הרכב, לעדות, לאור הסבר נהגת התובעת בדבר מצבה הנפשי(עמ' 3 שו' 1), אותו אני מקבלת.

מעדותו של נהג הנתבעים עולה כי הוא המשיך בנסיעה שמאלה, מתוך הנחה שגויה כי רכב התובעות שהוסע לפניו ופנה שמאלה בקשת רחבה, מתכוון לפנות ימינה (עמ' 3 שו' 18 ודברי נהג הנתבעים: "עשה רושם שהיא הולכת לחפש חניה" עמ' 3 שו' 18-19). מדובר בהנחה לא מבוססת ושגויה, שגרמה לנהג הנתבעים להמשך בנסיעה ולרכב הנתבעים להיכנס למרווח שבין רכב התובעות לבין שטח המדרכה, לעלות על המדרכה משמאל ולעקוף את רכב התובעות שהוסע לפניו והיה בתהליך פנייה שמאלה, וכל זאת במקום להמתין עד להשלמת פניית רכב התובעת. בנסיבות אלה ובשים לב למוקד הנזק ברכב התובעת (חלק אחורי) אני מטילה את מלוא האחריות לתאונה על נהג הנתבעים, אשר הפר את הוראות תקנה 48(ד) ו-21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1981. לא ראיתי לקבוע אחריות, בנסיבות העניין לנהגת רכב התובעות.

אשר על כן הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 1 סך של 5,740 ₪ ולתובעת 2 סך של 2,249 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרת משפט ששולמה ושכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. רכיב הפסד הנחת היעדר תביעות לא הוכח והוא ישולם, כפוף להצגת תשתית ראייתית לנתבעים תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.