תא"מ 35132-01-13 קיבוץ העוגן נ' איציקוביץ

1.לפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע בשל קריסת כבל חשמל, אשר היה מותקן מעל כביש בתחומי הקיבוץ. טענת התובע הייתה כי הנזק נגרם ביום 10.07.12 כתוצאה מפגיעת משאית שהייתה נהוגה על ידי נתבע 1 (להלן "הנתבע"), שעה שהמשאית עליה היה מועמס טרקטור פגעה בכבל החשמל וכתוצאה מכך נפגע הכבל ונפל עמוד חשמל סמוך. התביעה על סך 21,242 ₪, לפי חוות דעת שמאית, הוגשה כנגד הנתבע וכנגד נתבעת 2 מבטחת המשאית.

2.הנתבעים כפרו במיוחס להם. הם אישרו כי הנתבע נהג במשאית בכביש נשוא התביעה. אולם, בניגוד לטענת התובע, המשאית לא הובילה טרקטור אלא מכונת קידוח. לטענתם, גובה החלק העליון ביותר במכונת הקידוח שהייתה על גבי המשאית מגובה פני הכביש היה 4.65 מטר, בעוד שבהתאם לתקנות החשמל (התקנת רשת חשמל עילית במתח עד 1000 וולט), התשנ"ה-1995 (להלן: "התקנות") כבל החשמל היה צריך להיות מותקן בגובה של 5.5 מטר לפחות. בנסיבות אלו, האחריות לפגיעה בכבל רובצת לפתחו של התובע, אשר התקין אותו שלא כדין.

בדיון שהתקיים ביום 03.05.2015 נחקרו מנהל החשמלייה של הקיבוץ, מר אילן בר, והנתבע.

3.לא הייתה מחלוקת כי הפגיעה בכבל נתגלתה על ידי התובע רק לאחר שהנתבע עזב את המקום. הנתבע חזר למקום האירוע רק לאחר טלפון שקיבל ממר בר שסיפר לו על הפגיעה בכבל. גם לא הייתה מחלוקת כי משחזר הנתבע למקום הוא ביצע יחד עם מר בר מדידה של גובה הנקודה העליונה של מכונת הקידוח על גבי המשאית מגובה פני הכביש. עם זאת, מר בר לא ידע לומר בעדותו מה היה הגובה שנמדד. כשהופנה למסמך שכתב הנתבע, לטענתו, במועד ביצוע המדידה, בו צוין הגובה הנמדד כ- 4.65 מטר (נ/2), הוא אישר כי ייתכן והמסמך נכתב בנוכחותו.

4.באשר לגובה כבל החשמל, טען מר בר כי בשעה שהותקן הכבל, כשנתיים לפני האירוע, הוא מדד באמצעות מכשיר המשמש לקטיף אבוקדו את גובה הכבל ומצא כי הוא תואם את הקבוע בתקנות. לפי מיטב זכרונו, מדובר בגובה של 5.5 מטר. הוא אישר כי מאז הקמת הכבל לא נעשתה מדידה נוספת של גובה הכבל ואף לא בדיקה של תקינות עמודי החשמל העשויים מעץ. לשאלת ב"כ הנתבעים כיצד לפי הנתונים האמורים (היינו, גובה הכבל כ-5.5 מטר והגובה העליון של הציוד המכני שנשאה המשאית כ-4.65 מטר) פגעה המשאית בכבל החשמל, הוא השיב כי הוא משער שהנתבע יצא מהקיבוץ כאשר הכף של הטרקטור מורמת כלפי מעלה וזו פגעה בכבל.

5.הנתבע בעדותו ציין כי מדד את גובה הציוד המכני בנוכחות מר בר והוא רשם את התוצאה כ-4.65 מטר באחד ממשרדי התובע בנוכחות מר בר ומנהל נוסף שעבד שם. באשר לטענה כי ייתכן ונסע כשכף הטרקטור מורמת, השיב כי הציוד המכני שהיה על גב המשאית לא היה טרקטור אלא מכונת קידוח עם מקדח בגובה רב, של כ-20 מטר, ואין כל אפשרות לנסוע או להעמיס את המקדח על משאית כאשר המקדח אינו מקופל לחלוטין.

דין התביעה להידחות.

6.כאמור, לא הייתה מחלוקת של ממש כי בשעה שהמשאית חזרה לקיבוץ, לאור קריאתו של מר בר, מר בר והנתבע מדדו את גובה הציוד המכני שעל גבי המשאית. עדותו של הנתבע כי הגובה שנמדד היה 4.65 וכי הדבר נרשם במסמך (נ/2) באותו מעמד, מהימנה עליי. מה גם, שכאמור, מר בר לא הכחיש זאת. כאמור, גם לא הייתה מחלוקת כי הגובה שעל כבל החשמל להיות בהתאם לתקנות, הינו 5.5 מטר. בנסיבות אלו ברי, כי ככל שהמשאית היא זו שגרמה לפגיעה בכבל, הרי שהכבל היה מונח נמוך כמטר מהנדרש לפי התקנות. שאר טענות התובע כי אפשר וחלק מהציוד המכני בלט מעל גבי גובה הציוד עצמו בשעה שהמשאית עברה במקום, נותרו בגדר סברות בעלמא. לא זו בלבד שעדותו של הנתבע כי היה מדובר במכונת קידוח ולא בטרקטור מהימנה עליי, כך גם עולה מהמסמך נ/2, שכאמור נרשם בנוכחות מר בר. גם עדותו של הנתבע כי לא ניתן לשנע את מכונת הקידוח כאשר המקדח אינו מקופל ואינו בולט, מסתברת ומהימנה. הדעת גם נותנת כי ככל שהדבר לא היה כך, אלא חלק כלשהו בלט מעל גבי המשאית, מר בר היה מתעד זאת בשעה שהמשאית חזרה לקיבוץ על פי בקשתו לאחר הפגיעה. פשיטא, כי אין מקום לקבוע כי הציוד המכני בלט מעל גבי המשאית רק בשל כך שאין חולק כי הציוד המכני הוכנס לקיבוץ דרך אותו כביש ולא גרם לנזק בכניסתו, כטענת ב"כ התובע. לא זו בלבד שלא ניתן לשלול את הסברה שהעלה הנתבע בעדותו כי יתכן שבנתיב הנסיעה לתוך הקיבוץ גובה הכבל היה גבוה יותר מאשר בנתיב היציאה, אלא שיתכנו הסברים רבים לכך שהכבל לא נקרע במועד כניסת הציוד המכני לקיבוץ, הפשוט שבהם, שהכבל הונמך במהלך החודש שעבר מכניסת המשאית עם הציוד המכני ועד להוצאת הציוד המכני מן הקיבוץ. גם אם אקבל את הטענה של מר בר כי במועד הקמת הכבל הוא מדד שהכבל מצוי מעל גובה 5.5 מטר, ייתכן בהחלט כי במהלך השנתיים שחלפו מאותה מדידה, הכבל נרפה והונמך לעבר הכביש. כאמור, מר בר אישר כי במשך שנתיים לא נעשתה בדיקה כלשהי באשר לגבוה הכבל ועמידתו בגובה הקבוע בתקנות ולא באשר לתקינות העמודים המחזיקים אותו. פשיטא כי האחריות למתיחת הכבל בגובה הקבוע בתקנות מוטלת על כתפי התובע כמי שהתקין את הכבל.

7.יצוין גם כי עדותו של הנתבע כי לא הבחין בכבל חוסם את נתיב נסיעתו בשעה שיצא, מהימנה עלי. לא הייתה מחלוקת כי איש לא צפה בפגיעה בכבל. מר בר התקשר לנתבע בחלוף זמן לא מועט מהפגיעה ולוּ רצה הנתבע הוא יכול היה להכחיש כל קשר שלו לאירוע. הוא לא עשה כן, אלא נהג בהגינות ושב למקום על מנת שמר בר יוכח בעצמו כי אין כל ממש בייחוס האחריות לפגיעה בכבל אליו.