תא"מ 33485-08-15 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

בפני תביעה שעניינה נזקי רכב התובעות בתאונת שרשרת מיום 16.11.14. בתאונה מעורבים ארבעה כלי רכב. רכב התובעת הוא הרכב השני בשרשרת כלי הרכב, רכב הנתבעת 1 הוא הרכב השלישי, ורכב הנתבעת 2 הוא הרכב הרביעי בשיירת כלי הרכב המעורבים.

בגדרה של התביעה נתבעים הכספים שהתובעת 1 (מבטחת הרכב) שילמה בגין נזקי רכב התובעות בתאונה וכן הפסדי התובעת 2 בגין הפעלת הפוליסה (הפסד פרמיה והפסד הנחת היעדר תביעות).

אין מחלוקת כי רכב הנתבעת 1 (להלן: רכב "ש. שלמה") פגע ברכב התובעות מאחור וכי רכב הנתבעת 2 (להלן: "רכב הראל") פגע ברכב ש. שלמה מאחור. גדר המחלוקת הוא בשאלת האחריות לנזקי רכב התובעות בתאונה בשני מוקדיו, לאור טענת התובעות והנתבעת 1 כי רכב הראל הדף את רכב ש. שלמה לעבר רכב התובעות אשר נהדף ופגע ברכב שלפניו, וטענת הנתבעת 2 מנגד כי רכב הראל הצטרף לתאונה קיימת בין רכב ש. שלמה לבין רכב התובעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים של הצדדים ובחנתי את הראיות. נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסכומים, ועל יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות לנזקי רכב התובעות, במוקד האחורי ובמוקד הקדמי, בין נהג רכב ש. שלמה ובין נהג רכב הראל, באופן הבא:

נהג רכב הראל- 80%. נהג רכב ש. שלמה - 20%.

עדותה של נהגת רכב התובעות לעניין הדיפתה לעבר הרכב שלפניה בעקבות פגיעה ברכב התובעות מאחור הייתה קוהרנטית, עקבית ונחרצת ואחידה לגרסה שנמסרה על ידה ביום התאונה בטופס ההודעה והיא נתמכת בגרסת נהג רכב ש. שלמה בטופס ההודעה ובתמונות מנח רכב התובעות כשלפניו הרכב הראשון לאחר התאונה ת/2). תמיכה נוספת בהדיפת רכב התובעות לפנים יש במוקדי הנזק ברכב התובעות (מוקד חזית- סך של 5,659 ₪ (מתוכו סך של 1,060 ₪ בגין עבודות) ומוקד אחורי סך של 9,451 ₪ מתוכו של 2,400 ₪ בגין עבודות). כך שעל אף מחדלי התובעות באי זימונו של נהג הרכב הראשון לעדות, אני מקבלת את התביעה בגין המוקד הקדמי של רכב התובעות.

בנוגע לנסיבות הפגיעה ברכב התובעות מאחור, ראיתי לקבל את דרסת נהג רכב ש. שלמה לכך שרכב ש. שלמה נהדף לעבר רכב התובעות בעקבות פגיעת רכב הראל ברכב ש. שלמה מאחור. עדותו של נהג רכב ש. עד שלמה הייתה קוהרנטית ועקבית ואחידה לגרסתו בטופס ההודעה. מנגד, לא ראיתי להסתמך על עדותם של נהגת רכב התובעות ונהג רכב הראל ולמעשה אין בלתי עדותו של נהג רכב ש. שלמה, והמסקנה המסתברת היא שרכב הראל הדף את רכב ש. שלמה לעבר רכב התובעות , לאחר שפגע בו מאחור.

עדותה של נהגת רכב התובעות לא הייתה משכנעת ולא ניתן להסתמך עליה. בחקירתה הנגדית, אישרה נהגת רכב התובעות כי גרסתה בטופס ההודעה שרכב ש. שלמה הספיק לעצור ורכב הראל פגע בו מאחור והדפו לעבר רכב התובעות הייתה למיטב ידיעתה ולא מזיכרון, כשלדבריה: "גם אז לא זכרתי. זכרתי במעורפל. שוב, הייתי בהלם. אני חושבת שזכרתי שהרכב שמאחורי עצר ואני חושבת שזכרתי מכה אחת" (עמ' 2 שו' 18-20). בנוסף, נהגת רכב התובעות אישרה כי את רכב הראל כלל לא ראתה, אלא לאחר שיצאה מהרכב לאחר התאונה ואת רכב ש. שלמה ראתה לאחר שפגע ברכב התובעות (עמ' 4 שו' 1-2). נהגת רכב התובעות גם לא הייתה משוכנעת בחקירתה שראתה את רכב ש. שלמה בעצירה (עמ' 2 שו' 23), וגם מטעם זה גרסתה בטופס ההודעה נמצאת תלויה על בלימה.