תא"מ 33331-12-13 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' למל ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 11.6.13 בכיכר הלוחמים בחולון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 12-421-71 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 95-515-67 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

עדות התובע 2 (להלן: "התובע"), אשר ניתנה כתימוכין בגרסת התובעים, היתה קוהרנטית, ברורה ואמינה, והוא תיאר התאונה לפרוטרוט. לטענתו, קודם לתאונה נסע בנתיב הימני בעוד רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי באותו כיוון נסיעה. התובע טען, כי מנתיב הנסיעה השמאלי לא ניתן להמשיך בנסיעה ישר. לדבריו, בעודו בנתיב נסיעתו (האמצעי מבין שלושה נתיבים), הגיח רכב הנתבע מאחור, סטה לעבר נתיב נסיעת רכב התובע, ופגע בו לאורך צד שמאל של רכבו. סרטון אשר צולם במצלמת וידאו ברכב התובע, ואשר תיעד את השתלשלות העניינים שהובילה לתאונה (להלן: "הסרטון"), מאשש את עדות התובע, ומוכיח את אמיתות גרסתו.

מאידך גיסא, עדות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), אשר הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, היתה פחות משכנעת. הנתבע העיד, כי קודם לתאונה הגיעו שני כלי הרכב המעורבים אל הכיכר מכניסות שונות. לטענתו רכב התובע הגיע מכיוון מקווה ישראל ואילו רכבו הגיע מכיוון קוגל. עדות זו עומדת בסתירה לסרטון ממנו ניתן לראות בבירור כי שני כלי הרכב הגיעו מאותו יעד. יתר על כן, הנתבע לא הכחיש בתחילת עדותו, כי הלכה למעשה רכבו הוא שסטה לנתיב הנסיעה של רכב התובע. הוא רק טען, כי הרגיש מכה בגלגל הקדמי. הוא שיער, כי רכב התובע "ניסה לברוח ממנו" ולכן "שבר את ההגה ימינה". השערה זו דווקא תואמת את גרסת התובע, לפיה רכב הנתבע סטה לנתיבו.

בהמשך העיד הנתבע, כי רכב התובע "נכנס לו לגלגל הקדמי". טענה זו אינה מתיישבת, כאמור, עם הסרטון ממנו ניתן לראות בבירור כי רכב הנתבע הוא שסטה לנתיב רכב התובע. בנוסף, התגלו סתירות בעדותו באשר למיקומו בעת התאונה. בתחילה העיד, כי נסע "בנתיב השני". לאחר מכן העיד, כי היה "בנתיב השמאלי הצמוד לכיכר".

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע הוא הנושא באחריות לתאונה, אשר נגרמה כתוצאה מסטייתו המסוכנת לנתיב הנסיעה של רכב התובע.

מהסרטון ניתן לראות בבירור, כי התובע היה קשוב לכלי רכב אשר השתלבו משמאל מכיוון הכיכר, ואף נתן להם זכות קדימה. ברם, לדבריו, לא צפה הגעת רכב הנתבע, אשר הגיע מאחוריו ופגע בצד רכבו. מהסרטון ניתן להתרשם כי אכן רכב הנתבע התפרץ מאחור. מיקומי הנזק מלמדים, כי נגרם לרכב התובע נזק לאורך הצד השמאלי, החל מהדלת השמאלית האחורית. בנסיבות אלה, לא מצאתי לנכון לייחס אחריות כלשהי לנתבע, באשר לא היה רבב בנסיעתו.

לפיכך יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 24,179 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1.7.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.8%.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.