תא"מ 32490-01-15 חאמד נ' עלי סאלח ואח'

1.הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בתובענה על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט מכוח הוראת סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

2.במהלך עדויותיהם של הנהגים המעורבים וחוקר מטעם הנתבעת 2, עלו הסתירות והתמיהות הבאות:

אירוע התאונה כשלעצמו תמוה ביותר, ובנוסף התרשמתי לשלילה מאמינותו של הנתבע 1 שלא זכר האם בעת שירד מהרכב הכניס את הרכב להילוך D או ניוטרל, האם הרים את בלם היד והאם הרכב היה כבוי אם לאו.

הנתבע 1 סתר עצמו כאשר טען בבית המשפט כי תיקן את רכבו לאחר התאונה ביפיע בעוד שבהודעתו לחוקר אותה אף אישר בעדותו בבית המשפט טען כי תיקן את הרכב בג'נין ואף פירט כיצד הגיע לשם וכמה שעות שהה בג'נין. איני מקבל את עדותו של הנתבע 1 שתירץ את הסתירה הנ"ל ב"פחד מן החוקר".

בנוסף, מצאתי כי קיים חוסר הגיון וחוסר סבירות בטענת התובע והנתבע 1 כי רכבו של התובע פגע בקיר לאחר שנפגע ע"י רכבו של הנתבע 1 מאחור וזאת לאחר שבתמונות מקום התאונה שהוצגו לפניי לא נראה כל סימן בקיר במפלס בו פגעה כנטען חזית רכבו של התובע; והתובע והנתבע 1 לא ידעו לתת הסבר לכך בחקירתם הנגדית.

קיימת סתירה בין עדויות התובע לנתבע 1, כאשר בחקירתו הנגדית טען התובע כי הנתבע 1 צילם את זירת התאונה מיד לאחר התרחשותה ואילו הנתבע 1 טען כי הוא לא צילם תמונות בזירת התאונה ומי שצילם תמונות היה התובע.

סתירה נוספת שהתגלתה בעדותו של הנתבע 1 הינה שעת התאונה, כאשר בחקירתו הנגדית טען כי לא צילם תמונות בזירת התאונה מאחר והחל להחשיך ונימק זאת בכך שהאירוע אירע בשעה 17:00 אחר הצהריים; זאת, כאשר בהודעתו לחוקר מטעם הנתבעת טען כי התאונה הייתה בשעה 15:15 או 15:30 אחר הצהריים, שעות בהן שורר אור יום.

עוד אציין כי הנתבע 1 הודה שרכבו עבר תאונה מספר ימים עובר לאירוע נשוא התביעה ונפגע בחזית, באותו מקום בו נפגע כנטען בתאונה נשוא כתב התביעה.

עוד התברר במהלך החקירה הנגדית שקיים קשר בין הנתבע 1 לתובע בהיותם שכנים והם היו במגעים ודין ודברים לאחר התאונה ובמהלך התקופה שחלפה בין התאונה להגעתו של הנתבע 1 לישיבת היום.