תא"מ 32379-08-14 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אבו נג'ם ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 17,081 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 15.01.2014, בין כלי רכב מ"ר 23-821-65 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 45-029-79 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעות, המתיישבת עם מוקדי הנזק ברכבה ועם ההיגיון בקרות התאונה, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהותירה בי רושם בלתי מהימן.

יש לציין כי נהג רכב הנתבעים, הוא הנתבע, חתם על גבי הודאה, לפיה הוא מודה כי נכנס ברכב התובעות, דבר שמהווה ראיה כמעט מכרעת לכך שהוא הכיר בזמן אמת באחריותו לקרות התאונה.

ניסיונו המאוחר של נהג רכב הנתבעים ושל ב"כ הנתבעים להראות כי אין בהודאה זו כלום מלבד הודאה בעצם הפגיעה, הוא ניסיון עקר, שכן אין זה סביר כי נהג רכב בעל ותק נהיגה של 20 שנה יאות לחתום על מסמך בעל הודאה שכזו, אלא אם כן הוא באמת מכיר באחריותו לתאונה.