תא"מ 31920-12-15 הילל ואח' נ' חן ואח'

לפני תביעה בסך 38,832 ₪ ותביעה שכנגד בסך 54,000 ₪.

הצדדים לתביעה ותביעה שכנגד זו התקשרו בהסכם שכירות מתאריך 20.10.15 לפיו השכירה הנתבעת את דירתה לתובע תמורת 6,000 ₪ לחודש, כאשר התובע היה אמור להיכנס לדירה בתאריך 1.1.16.

ההסכם בוטל בהודעה בכתב ששלח ב"כ הנתבעת לתובע, בתאריך 9.11.15.

כתוצאה מכך הגיש התובע תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם, הנקוב בסעיף 15 לחוזה, בסך 10,000$. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה עתרה אף היא לתשלום הפיצוי המוסכם וכן תבעה כי יפסק לה סכום נוסף בסך 15,000 ש"ח - בגין עגמת נפש.

כבר עתה יש לומר כי על מי שתובע פיצוי על הפרת חוזה, שקיים בו סעיף של פיצוי מוסכם, לבחור בין הפיצוי המוסכם ובין נזק שיש להוכיחו - ולא יזכה בשניהם (ראה לעניין זה את סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות) ) (ראה  למשל ע"א 593/79‏ ‎ ‎חוה מימוני‎ ‎נ.  דוד פרלמן, פ''ד לו(2) 319, 331 ). סעיף 15(ב) לחוק הנ"ל הנו קוגניטיבי וגובר על ההוראה בהסכם שבין הצדדים בסיפא סעיף 15, לפיה "האמור בסעיף זה אינו גורע מכל פיצוי אחר שעל צד לשלם למשנהו עפ"י חוזה זה". על כן גם אם תתקבל תביעת הנגד של הנתבעת יפסק לטובתה לכל היותר הפיצוי המוסכם.

הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת תוכל להעמיד את הדירה למכירה וכי התובע ישתף פעולה עמה ויראה את הדירה לקונים פוטנציאליים ובלבד שזכויות התובע על פי ההסכם לא תפגענה.

במועד חתימת ההסכם (ולמרות כי בהסכם כתוב כי עליו לעשות כן) לא הביא עמו התובע את השיקים ושטר החוב החתומים והבטיח כי יעשה כן מאוחר יותר. לדבריו באותה עת טרם קבל לידיו פנקסי שיקים. משקבל את פנקסי השיקים, לטענתו, מלא אותם בסכומי השכירות – החתים את אמו ואת אם זוגתו על שטר החוב ורצה להביאם לידי הנתבעת. דא עקא כי הוא לא הצליח להשיג אותה והיא לא ענתה לפניותיו.

לדבריו שלחה אליו הנתבעת בתאריך 9.1.15 הודעת וואטסאפ שבה רשמה כדלקמן: " היי אני מבינה את הכעסים שלכם על זה שנאלצתי להפר את החוזה אני מתנצלת בגלל מצב אישי שלי, "

התובע הציג בפני בית המשפט שתי גירסאות של אותה הודעה. בכתב התביעה צרף הודעה שבראשה כתוב שם הנתבעת, כאשר בראשה כתוב "<הודעות" ונראה כי מדובר בהודעה שהוצאה מתפריט "הודעות".