תא"מ 31428-06-12

ביום 10/12/12 ניתן כנגד המבקשת פס"ד בהעדר הגנה.

ביום 9/7/15 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסה"ד הנ"ל, כמו גם לעיכוב הליכי ביצועו.

בהחלטה מאותו יום נקבע, בין היתר, כי הפקדת עירבון בשיעור מלוא יתרת החוב בתיק ההוצל"פ הנזכר בהחלטה, תשכלל עיכוב ביצוע.

הבקשה משתרעת על 12 עמודים, ונסמכת בתצהיר המבקשת בו מצהירה היא בין היתר גם זאת:

פסה"ד התקבל אצל המבקשת ביום 6/7/15 יחד עם בקשה לביצועו בתיק הוצל"פ, ומשכך היה פנתה אל בית משפט השלום בחדרה לברר "...על מה ולמה ניתן נגדי פס"ד".

באותו מקום נתברר למבקשת, כי ביום 28/6/12 הופיע פקיד מסירה בבית אימה (דליה טרגנו) ומסר לה את כתב התביעה. האם מסרה את כתב התביעה למבקשת ולאחר שהאחרונה קראה בו, הבינה "...כי מדובר בתאונת דרכים בה מעורבת משאית הרשומה על שמי". לכן, הודיעה בו ביום לבעלה לשעבר ומסרה לו את כתב התביעה והאחרון התחייב כלפיה, כי יטפל בכך.

אותה עת היו השניים נשואים (סעיף 4 לתצהיר) ובמאי 2014 התגרשו. מכאן, מציינת המבקשת שהסתמכה על בעלה, השתמש במשאית באופן בלעדי והוא האשר ידע את נסיבות התאונה. המבקשת לעולם לא נהגה במשאית, לא ביום התאונה ולא במועד אחר כלשהו. בסעיף 8 לתצהיר מצהירה המבקשת כי היא אם חד הורית ל-2 ילדים ובנסיבות אלו אין באפשרותה לשלם את החוב נשוא פסה"ד.

תשובת התובעת הוגשה רק ביום 10/8/15 ומציינת היא, כי אין מחלוקת אודות הבעלות במשאית המעורבת בתאונה ואף אין מחלוקת כי כתב התביעה נמסר כדין ולכן, אין בפי המבקשת "עילה ממשית" לביטול פסה"ד. המבקשת לא סמכה בקשתה במסמכים המעידים על נכונות טענותיה וטיעוניה ומכל מקום, אין מונע ממנה לתבוע את נזקיה מבעלה לשעבר.

ביום 20/10/15 הגישה המבקשת תשובה לתשובת התובעת. ובה היא קובעת כי הרשלנות על פי כתב התביעה אינה מיוחסת למבקשת כבעלים של המשאית אלא לנהג המשאית.