תא"מ 31271-10-15 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שמואל ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 20.01.2015 בין כלי רכב, מ"ר 75-031-64 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 ובבעלות התובע 2 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 41-565-00 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק הנטען.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהתיישבה עם מוקדי הנזק וההיגיון שבקרות התאונה, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעים.

5.2.נהגת רכב התובעים לא הצליחה להראות הכיצד אם רכב הנתבעים נסע מאחוריה בנתיב השמאלי, רכבה נפגע בדופן השמאלית האחורית. הרי ההיגיון אומר כי אם אכן רכב הנתבעים היה מאחורי רכב התובעים, הפגיעה באחרון הייתה אמורה להיות בחלק האחורי של רכבה ולא בדופן השמאלית האחורית.