תא"מ 30497-05-14 אלדן תחבורה בע"מ ואח' נ' שריג ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 9,641 ₪ ותביעה שכנגד כספית על סך 14,028 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.08.2013, בין כלי רכב, מ"ר 45-229-75 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 62-490-63 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שהייתה משכנעת יותר, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהותירה בי רושם של חוסר מהימנות.

אני משוכנע כי התאונה ארעה בנסיבות שרכב הנתבעות עומד בכניסה לחניון בטור רכבים עומדים כאשר לפתע רכב התובעת מגיע בעת נסיעתו לאחור פוגע בדופן ימין קדמי של רכב הנתבעות.

לא מצאתי מקום להטיל אחריות חלקית על נהגת רכב הנתבעות באשר אני סבור כי לא יכולה הייתה לנקוט באמצעים למניעת התאונה, כיוון שלא יכולה הייתה להבחין ברכב התובעת הנוסע אחורנית לכיוונה.