תא"מ 30431-01-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אילאקין ואח'

רקע וטענות הצדדים:

1.בפניי תביעת שיבוב רכב על סך 10,300 ₪ אותם תובעת התובעת בתור חברת ביטוח מאת הנתבעים בגין נזק שנגרם לרכב שבוטח על ידה, במסגרת אירוע תאונתי מיום 18.10.12 שהתרחש בשעות אחה"צ, בין רכבה לבין רכב הנתבעים נהוג ע"י הנתבע 1. רכב התובעת 2 הינו רכב פרטי מסוג יונדאי ואילו רכב הנתבעים הינה משאית מסוג ניסאן.

2.התובעת טוענת באמצעות הנהג מטעמה, מר חיים פניכל, כי התאונה אירעה באחריותו של הנתבע 1 אשר נהג במשאית כאשר ביקש לפנות פניית פרסה שמאלה באזור לטרון, לאחר שאותת והורה על כוונתו לעשות כן מבעוד מועד או אז התנגשה בו המשאית מאחור באזור פינת הפגוש האחורי שמאלי של רכבו. הרחיב נהג התובעת בעדותו וציין כי בתום סיום קורס קצינים של בתו ביד לשריון בלטרון, הוא התכוון לשים פעמיו חזרה אל עבר חיפה שם הוא מתגורר, כאשר ראה כי חלף את פני הפניה שמאלה ברמזו , שם התכוון לפנות מלכתחילה, הוא המשיך בדרכו ישר בכדי למצוא דרך חלופית אשר תאפשר לו לבצע את אותה פנייה בדיוק בכדי לשוב על עקבותיו. בהגיעו לצומת המונה שני נתיבים- נתיב ימני לפניה ימינה ונתיב שמאלי המורה על נסיעה ישר ופניה שמאלה, הוא אותת לשמאל, ובמהירות נמוכה החל בביצוע הפניה אלא שבדיוק אז, רכב הנתבעים שהגיע מאחוריו לא שמר מרחק מספיק ממנו והתנגש בו מאחור. סיבת התאונה לפי עמדת התובעת נעוצה אפוא באי שמירת מרחק של רכב הנתבעים מרכב התובעת מאחור. הנתבעים לעומת זאת, טוענים כי יש להטיל את האחריות לתאונה על נהג רכב התובעת שכן לטענתם נהג רכב ביצע פנייה לשמאל בחטף מבלי שאותת קודם לכן שמאלה תוך כדי ביצוע קשת רחבה מימין ואז לשמאל ובכך הביא לצמצום מרחק הבלימה שבין הרכבים ולמפגש ביניהם.

עוד נטען במסגרת סיכומי הצדדים היום כי ברכב התובעת שהו בני משפחת נהג התובעת אשר לא הובאו לעדות מטעמה ועל כן יש לזקוף זאת לחובתה ולראות בה בתור מי שנמנעה מלהביא עד לעדות עד אשר יכלה לכאורה לתמוך בגרסתה. הצדדים אינם חלוקים על סכום הנזק הנתבע שכן טענה מעין זו לא עלתה לביקורת או בדיקה במסגרת דיון ההוכחות ועל כן לא נדרשתי לה.

דיון ומסקנות:

3. בפני ביהמ"ש העידו היום נהג התובעת והנתבע 1, הצדדים נחקרו על עדותם ואף הוצגה תמונה שצולמה ע"י נהג התובעת של משאית הנתבעים כשהיא עומדת במרכז הצומת לאחר התאונה.

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והתרשמתי התרשמות בלתי אמצעית מהן ועיינתי ביתר ראיות התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה וכי למעשה ניתן לקבל את גרסת הנהג מטעמה בדבר חוסר שימת לב רגעי ואי שמירת מרחק של הנתבע 1 מרכבה כמקור לאירוע התאונתי המוכח וזאת מהטעמים הבאים:

• ראשית, תמונת נהג התובעת לאחר התאונה, מראה את המשאית כשהיא עומדת ישר במרכז הצומת ומלפניה במרחק מה שיירי פלסטיק צבועים באדום, של פנס שמאל אחורי של רכב התובעת. שיירים אלו תואמים את הנזק ברכב התובעת שהינו בין היתר בפנס האמור אשר נשבר באזור שבו צבוע הפלסטיק בצבע אדום, לאמור, מדובר בפנס של רכב התובעת שניזוק. התמונה מלמדת שבעת צילום המשאית נמצאת זו שהיא חלפה את פני הפניה ימינה בהרבה.

   

  טענת הנתבע 1 בדבר פניה בחטף של רכב התובעת שמאלה תוך כדי ביצוע קשת רחבה מימין לשמאל, אינה יכולה להתיישב עם אשר רואות עינינו בתמונה. בתמונה זו ניתן לראות בבירור שמשאית הנתבעים הינה משאית רחבה דייה המצויה צמוד לקו שמשמאל המפריד בין הנתיבים. רכב התובעת נפגע בקצה הפינה השמאלית האחורית שלו. לפיכך, כל ביצוע של פניה לשמאל בקשת רחבה מימין לשמאל, בשים לב לרוחב המשאית, היה מוביל בהכרח לפגיעה במקום אחר ברכב התובעת כגון בכנף האחורית שמאלית שלה או בדלתות שמשמאל ולא באזור פינת הפגוש האחורי שמאלי שלה שכן מיקום הפגיעה ברכב המלמד כי רכב התובעת כבר חלף במרביתו את המשאית לצד רוחבה של זו אינו מאפשר מהלך של מקביל של הטיית הרכב תחילה לימין ואז לשמאל עד כדי כך שיביא הדבר לקיצור מרחק הבלימה של המשאית או להטעיית הנתבע 1 כי בכוונת נהג התובעת בכלל לפנות ימינה. הדבר מלמד שמקור התאונה הינו אי שמירת מרחק קלאסית עקב חוסר תשימת לב רגעי של הנתבע 1 מהרכב שמלפניו המבצע מהלך של הפנייה שגרתי. האמור הינו על רקע העובדה ששיירי פנס רכב התובעת נראים בתמונה כשהם מצויים מלפני המשאית ומשמאל לה ועל רקע עדות הנתבע 1 לפיה המרחק בינו ובין רכב התובעת עובר לתאונה היה בין 20-30 מטרים (שם בעמ' 4 שורה 21 לפרוטוקול הדיון). מרחק בלימה שכזה היה מאפשר בהכרח למשאית או לכל רכב אחר, לבלום את רכבו גם וככל שמדובר בפנייה בלתי צפויה לשמאל של הרכב מלפנים אלא וככל שהרכב מאחור לא שמר באמת מרחק סביר ונהג במהירות גבוהה מתוואי הדרך המוכח.