הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' נחום ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 23.03.2016 בין כלי רכב, מ"ר 87-690-33 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת בביטוח נזקי רכוש (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 46-729-51 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ונהוג בידה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות לקרות התאונה ולעניין היקף הנזק.

3.בגין התאונה הוגשה תביעה על ידי הנתבעת 1 כנגד התובעת, במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות שסומן ת"ק 31905-09-16 (להלן: "התביעה הקטנה"), אשר נקבע בפסד דין בתביעה הקטנה שאישר הסכמות של הצדדים כי התובעת כאן (הנתבעת בתביעה הקטנה) תישא בשיעור של 75% מנזקי הנתבעת 1 (התובעת בתביעה הקטנה).

4.התובעת טענה כי פסק הדין שניתן במסגרת התביעה הקטנה מהווה מעשה בית דין, וכי יש להחיל את שיעור האחריות לתאונה שנקבע בו גם בתובענה זו.

מנגד, הנתבעות טענו כי לא מתקיים מעשה בית דין.

5.בהחלטה שניתנה על ידי ביום 29.11.2017 נקבע כי אין מתקיים מעשה בית דין בנסיבות העניין, מהטעמים המפורטים בהחלטה.

6.בעקבות ההחלטה בעניין מעשה בית דין, הוסכם על ידי ב"כ הצדדים כי ההכרעה בתובענה תעשה על יסוד החומר המונח לפני בית המשפט, לרבות המסמכים בהליך התביעה הקטנה ועדויות נהגות הרכבים שנשמעו שם, ולרבות סיכומי טענות הצדדים בכתב.

7.עוד בפתח הדיון מיום 14.11.2017 הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.