תא"מ 23462-04-15 ואח' צומת צבעים ועוד בע"מ נ' א.ג.ח. עאסי כלבו לבנין בע"מ ואח'

בענין : הארכת מועד להגשת תצהירים

1. התובעת הגישה לביצוע שטרות אשר נמשכו מחשבונה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לפקודת התובעת וחוללו. בגב השטרות יש חותמת וחתימה הנחזית להיות חתימתו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") כערב לפרעון השטרות. ההליכים כנגד הנתבעת עוכבו ולכן נדרשתי לדון רק בהתנגדות של הנתבע. התנגדות זו התקבלה בכפוף להפקדת הסך של 7,400 ₪ בקופת בית המשפט. לאחר שההפקדה בוצעה , ניתנה החלטה ביום 9/2/16 הקובעת את התיק לישיבת הוכחות ליום 6/6/16 ומורה לצדדים להגיש תצהירים. נקבע באותה החלטה כי התובעת תגיש תצהירים עד 24/3/16 והנתבע יגיש תצהירים עד 10/5/16.

2.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית במועד , אליו צירפה חוות דעת של גרפולוגית לפיה החתימה בגב השטרות היא חתימתו של הנתבע. הנתבע לא הגיש תצהיר במועד. הנתבע ביקש לדחות את הדיון בטענה כי בשל משא ומתן בין הצדדים ותקופת החגים, לא עלה בידו להגיש תצהיר וחוות דעת מטעמו. הבקשה לדחיית מועד הדיון נדחתה. בעקבות דחיית הבקשה לדחיית מועד הדיון הוגשה הבקשה שבפניי להאריך את המועד להגשת תצהירו של הנתבע עד למועד הגשתו בפועל, 24/5/16. נטען כי התצהיר לא הוגש במועד בשל טעות משרדית במשרד ב"כ הנתבע ובשל לחץ עבודה. עוד נטען כי התובע (צריך להיות הנתבע – נ.ז.) מלווה בתקופה האחרונה את אשתו אשר אושפזה ונדרשת לבדיקות בבית החולים בשל מצבה הרפואי. בעניין זה צורפו לבקשה מסמכים רפואיים. עוד נטען כי סיכויי ההגנה טובים ויש להעדיף את המהות על הפרוצדורה. נטען כי דחיית הבקשה תפגע בזכות הטיעון שהיא זכות יסוד ובקניינו של הנתבע.

3.היום הוגשה תגובת התובעת המתנגדת לקבלת הבקשה. נטען כי במסגרת הבקשה לדחיית מועד דיון העלה ב"כ הנתבע האשמות שווא כלפי התובעת שנועדו להסוות את מחדלי בא כוחו בעניין אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד. ב"כ התובעת מפנה לתקנה 168(ב) לפיה בעל דין שלא הגיש תצהיר כפי שנדרש, לא יורשה להביא את העד ולהוכיח את העובדה , אלא אם שוכנע בית המשפט שהתצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות. נטען כי במקרה שלפנינו המשא ומתן בין הצדדים , שהחל לפני המועד האחרון להגשת תצהירי הנתבע , אינו מהווה סיבה לאי קיום החלטות ודחיית מועדים. נטען כי לא ברור מה פשר הטעות המשרדית הנטענת. נטען כי אם היה לחץ עבודה במשרד ב"כ הנתבע , היה עליו לבקש להאריך את המועד להגשת תצהירים בטרם חלף המועד האחרון להגשתם. נטען כי הנסיבות האישיות של הנתבע , אשר נולדו לראשונה במסגרת בקשה זו, אינן סיבה מוצדקת להתעלמות מהחלטה שיפוטית. באשר לסיכויי ההגנה , נטען כי אלו קלושים שכן עמדת התובעת מבוססת על חוות דעת גרפולוגית ועמדת הנתבע חוזרת למעשה על הכחשת החתימה הסתמית כפי שהועלתה במסגרת ההתנגדות.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להאריך את המועד להגשת התצהיר עד למועד הגשתו בפועל ולחייב את הנתבע 2 בהוצאות התובעת מהטעמים שיפורטו להלן.

5.צודק ב"כ התובעת כי היה על ב"כ הנתבע לבקש להאריך את המועד להגשת התצהיר בטרם חלף המועד האחרון להגשת התצהיר בהתאם להחלטתי מיום 9/2/16. עם זאת, לא נסתרה טענת ב"כ הנתבע לפיה לא עשה כן בשל טעות משרדית. העובדה כי הועלו טענות שונות במסגרת הבקשה לדחיית הדיון ובמסגרת הבקשה להארכת מועד להגשת התצהיר אינה מצדיקה לבדה דחייה של הבקשה להארכת מועד , הן משום שניתן ליישב ולו בדוחק בין הטענות שהועלו והן משום שדחיית הבקשה משמעותה המעשית הינה קבלת התביעה ללא דיון, לאחר שכבר נקבע כי יש הצדקה לקיים הליך משפטי מלא בכפוף להפקדה, אשר בוצעה. ההתנהלות הדיונית הלקויה של הנתבע מצדיקה חיוב בהוצאות במסגרת החלטה זו, אך אינה מצדיקה לרוקן מתוכן את הדיון שנקבע זה מכבר לישיבת הוכחות ליום 6/6/16. בכל הנוגע לגובה ההוצאות, לקחתי בחשבון את הטרחה שגרם הנתבע 2 לב"כ התובעת הן בשל הצורך להגיב לבקשות שהוגשו לאחרונה והן בשל הצורך להערך לחקירה על התצהיר בפרק זמן קצר.

6.אשר על כן, אני מאריך את המועד להגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 2 עד למועד הגשתו בפועל ומחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ו, 25 מאי 2016, בהעדר הצדדים.