תא"מ 21913-08-14 אמיתי ואח' נ' אליאז ואח'

לפניי בקשה מטעם התובעים לקבוע שקיים מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא לטובתם, בדמות פסה"ד שניתן בתביעה קטנה קשורה (פס"ד שדחה את תביעתה של הנתבעת 1 נגד שני התובעים בבית משפט לתביעות קטנות בת"א בת"ק 21466-06-13).

לאחר שעיינתי במסמכי ובטענות הצדדים, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

מצאתי להעדיף את עמדת ואת נימוקי הנתבעות, בתגובתן על הבקשה, על פני עמדת ונימוקי התובעים, בבקשתם.

פסה"ד הנ"ל לא קבע כל ממצא פוזיטיבי במחלוקת בשאלת האחריות לקרות התאונה, כאשר דחיית התביעה נעשתה בעקבות בקשת הנתבעת 1 (כתובעת שם) "לבטל" את תביעתה "מסיבות אישיות". יצוין שנערך דיון אחד בבית המשפט לתביעות קטנות ונשמעו בו עדויות הנהגים בשני הרכבים המעורבים, אך ביהמ"ש מצא לזמן הצדדים לדיון נוסף לצורך שמיעת עדים נוספים (נוסעי שני הרכבים), נוכח הגרסאות המנוגדות שהוצגו, דיון נוסף שלא התקיים בפועל עקב "ביטול" (דחיית) התביעה שם.

בנסיבות אלו, לא ניתן לומר שביהמ"ש, בפסה"ד הנ"ל, העדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעות. באותה מידה של סבירות (ואולי אף במידה רבה יותר של סבירות) ניתן לפרש את פסה"ד כקובע שקילות ראייתית (תיקו ראייתי), שמשמעותה היא שגם דין התביעה שבפניי להידחות! (ולא להתקבל). פסה"ד משתיק לכאורה את הנתבעות (ולמצער את הנתבעת 1) מלתבוע (שוב) את התובעים, אך הוא לא משתיק אותן מלטעון שהתובעים אחראים לקרות התאונה מושא התביעה.

סיכום

הבקשה שבנדון – נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעות הוצאות הליך זה בסך 1,000 ₪.

יש לקוות שהצדדים יפיקו לקח מההתנהלות הדיונית (הראייתית) בתביעה הקטנה הנ"ל, וישכילו לזמן לדיון הקבוע בפניי ביום 10.5.15 את כל העדים הרלוונטיים וכן יציגו תמונות ברורות של זירת התאונה.