תא"מ 21668-10-12 בע"מ נ' סמגה ואח'

המחלוקת בתיק היא בשאלה מי הרכב שעבר באור אדום ברמזור בצומת הרחובות בירם- יגאל אלון וגרם לתאונה בין רכב מבוטח התובעת ( להלן:רכב התובעת) לבין רכב הנתבעים נהוג בידי הנתבע מס' 1.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות אני סבור כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל לפתחה ואף לא הצביעה על אפשרות סבירה כי רכב הנתבעים עבר באור אדום והאפשרות הסבירה יותר היא כי רכב התובעת "גנבה " את הרמזור.

רכב התובעת נכנס לצומת בנסיעה רציפה כאשר רכב הנתבעים עצר ברמזור באור אדום ורק לאחר שראה את הרכבים עוצרים החל בנסיעה. מופע הרמזור הוא כך שלרכב הנתבעים יש רמזור ירוק לאחר שרמזור רכב התובעת הופך לאדום. כמו כן הפער של 5 שניות כולל את מופע האור הצהוב של 3 שניות דבר שמשאיר פער של שתי שניות בלבד.

בנוסף בעלה של נהגת רכב התובעת לא התייצב לדיון ולא הוכח כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו להתייצב

אין לנהג הנתבעים רשלנות תורמת שכן הפגיעה היא בצד ואילו מיקום הפגיעה ברכב התובעת הוא בחזית. התובעת לא הוכיחה רשלנות תורמת אלא העלתה טענה זו באופן סתמי ללא כל פירוט.

העובדה שהנהג לא הסתכל שמאלה בטרם נכנס לצומת באור ירוק אינה מהווה רשלנות תורמת וזאת לאחר שהבחין כי הרכבים עצרו באור אדום והצומת פנוי ונהגת התובעת הגיעה במהירות כך שלמעשה נשללה ממנו האפשרות למנוע את התאונה.

כבר פסקתי כי ההסכמה בבית משפט לתביעות קטנות אינה מהווה מעשה בית דין ולאור הסבר הנתבע כי הפשרה נעשתה רק על מנת להימנע מדחיית הדיון אין לראות בהסכמה לפשרה מעין הודעה באשמה.

לאור האמור אני סבור כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.