שרות לחקלאי - צדוק בע"מ ואח' נ' אופרייט ליס בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקי רכוש אשר נגרמו בעקבות תאונת דרכים. התאונה ארעה ליד היציאה מתחנת דלק אל עבר כביש ראשי החולף בסמוך לה.

לגרסת נהג התובעת, אשר נהג במשאית, בעודו נוסע דרך פתח היציאה מתחנת הדלק ופונה ימינה אל הכביש שעובר בסמוך, נדחפה מכונית הנהוגה ע"י הנתבע 2, מימין לו, בינו ובין אי התנועה אשר תוחם את היציאה מתחנת הדלק מימין ופגעה בפינה הקדמית ימנית של המשאית.

גרסת הנתבע 2, כפי שהובאה בכתב ההגנה אשר נתמך בתצהיר מטעמו, הינה כי התאונה התרחשה בעת שרכבו עמד ביציאה מתחנת הדלק מצד ימין ומשאית התובעת היא זו שפגעה בה, לאחר שהחלה בנסיעה.

נהג התובעת חזר בעדותו על תיאור התאונה כפי שתוארה בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו, עדותו לא נסתרה ועשתה עלי רושם מהימן.

לא כך עדותו של הנתבע 2, אשר מסר בעדותו בבית המשפט גרסה רחבה בהרבה מאשר זו שניתנה בכתב ההגנה. לדבריו, בעת שעבר דרך תחנת הדלק, כאשר הגיע אל היציאה מהתחנה, הוא נאלץ לעצור על מנת להשתלב בפקק תנועה אשר חסם את שני הנתיבים בכביש החולף בסמוך לתחנת הדלק. באותה העת, החלה המשאית התובעת בנסיעה ופגעה ברכב בו הוא נהג.

עדות זו כוללת פרטים כבושים אשר מעוררים שאלות ביחס לאמינותה. כך למשל, סיפור המעבר דרך תחנת הדלק והעצירה לצורך השתלבות בלבד שונה מהאמור בכתב ההגנה שם כל שנאמר הוא, כי הרכב בה נהג הנתבע "עמדה" ביציאה מתחנת הדלק. גם העובדה המתייחסת לקיומו של פקק תנועה בכביש, לא נזכרה בכתב ההגנה.

בנוסף, לאחר היציאה מתחנת הדלק קיים נתיב השתלבות, מימין לשני נתיבי הכביש, באופן בו מכונית היוצאת מתחנת הדלק ופונה לימין יכולה לנסוע בנתיב ההשתלבות, גם אם שני הנתיבים בכביש הראשי חסומים ולהשתלב בכביש הראשי בהמשך הדרך. בעדותו, הכחיש הנתבע 2 קיומו של נתיב השתלבות אולם, מעיון בתמונות אשר הוגשו לתיק בית המשפט, עולה כי נתיב כזה אכן קיים. כנראה בבירור בתמונה ת/1, ניתן לראות בנוסף על שני נתיבים של הכביש, מימין להם, נתיב נוסף שהוא רטוב. את מקור הרטיבות באותו נתיב ניתן לראות בתמונה נ/2, אשר מצלמת את המקום מהכיוון השני, בה רואים שלוליות מים עומדים ביציאה מתחנת הדלק ומכוניות אשר יוצאות מתחנת הדלק, דרך השלולית מרטיבות את אותו נתיב ההשתלבות. בתמונות נ/1 ו-נ/3 ניתן לראות כי המדרכה לאורך תחנת הדלק, בולטת אל לתוך הכביש, הרבה יותר מאשר המדרכה שלאחר תחנת הדלק באופן שיוצר את אותו נתיב השתלבות. קיומו של נתיב השתלבות איננו מתיישב עם תיאור יציאתו של הנתבע מתחנת הדלק, כאשר סיפר שעמד ממש ביציאה על מנת להשתלב באחד משני הנתיבים בה הזדחלה התנועה. במקום לצאת לתוך נתיב ההשתלבות.

חולשה נוספת בגרסת הנתבע, עולה מן הדרך בה תאר בעדותו בבית המשפט את פגיעת המשאית ברכב בו נסע. בתיאורו הדגים באמצעות דגמי מכוניות, כיצד המשאית מגיעה בנסיעה מאחורי הרכב בו נהג, במקביל ובצמוד לה, תוך שפשוף הרכב בו נסע מהפינה השמאלית מאחור ולאורך צד שמאל של המכונית עד המרכז. זאת כאשר בסעיף 6 לכתב ההגנה, תיאר כי משאית התובעת פגעה בו תוך כדי סיבוב.

ועוד, בסעיף 6 לכתב ההגנה, כותב הנתבע כי נהג התובעת, סיכם עם מנהל מקום עבודתו של הנתבע, כי כל צד יישא בעלות נזקיו. טענה זו איננה סבירה, נהג התובעת הינו נהג בחברת משאיות, התאונה ארעה תוך כדי עבודתו ולא הוצגה כל סיבה סבירה מדוע יסכים לשאת בעצמו בנזקים שנגרמו, בין אם הוא האחראי להם ובין אם לאו.

נוכח כל האמור לעיל, אני מעדיף באופן ברור את גרסת התובעת וקובע כי התאונה התרחשה בעת שרכב בו נהג הנתבע נדחף מימין למשאית התובעת, תוך כדי יציאתה מתחנת הדלק, בניסיון לעקוף אותה מימין ולהקדים אותה ביציאה מן התחנה.

יחד עם זאת, עפ"י נתוני השטח כעולה מהתמונות שהוגשו, תיאורו של נהג התובעת אודות הדרך בה יצא מן התחנה והאופן בו התנגשו שתי המכוניות, כפי שהודגם באמצעות דגמי מכוניות, ומהירות הנסיעה האיטית הנדרשת מכל נהג אשר יוצא מתחנת דלק, הגעתי למסקנה, כי לו היה נהג התובעת נוהג בזהירות יתרה, יכול היה לשים ליבו לנהג מכונית אשר מנסה לעקוף אותו מימין, לבלום בזמן ולמנוע את המפגש בין המכוניות, או לכל הפחות לצמצם את מידת הפגיעה. אשר על כן, אני מחליט להטיל על התובעת, אשם תורם בשיעור של 20%.

לעניין הנזקים:

התובעת המציאה חוו"ד שמאי אשר מוכיחה את הנזק אשר נגרם למשאית כנטען בכתב התביעה בסך 5,296 ₪ וכן עלות שכ"ט השמאי, בסך 780 ₪.

בנוסף על אלו, תבעה התובעת הפסד הכנסות בסך 4,522 ₪. להוכחת הפסד הכנסותיה, הוגשו תצהירים והעידו קצין הבטיחות של החברה, אשר העיד כי הרכב הנפגע שהה במוסך למשך יום וחצי ומנהל הכספים של החברה אשר אישר כי ההכנסה היומית והממוצעת למשאית מגיעה לכדי 3,015 ₪. במהלך עדותו של מנהל הכספים, מר נועם כהן, בבית המשפט לא היה בידו לתת תשובה לשאלה מה הרווח היומי אשר מתקבל מן המשאית, להבדיל מההכנסה. הוא טען כי עליו לבצע חישוב לצורך כך, שלא ביצע. כמו כן, בסעיף 5 לתצהירו של מר כהן, הובהר כי השבתת המשאית חוסכת לתובעת דלק, אולם לא ניתן פירוט לגבי כמות הדלק הנחסכת ועלותו. כאשר אפילו מרכיב הדלק, שהינו הוצאה משתנה אשר נחסכה עקב השבתת המשאית, איננו ידוע ולא הוכח, הרי שלא הוכח מרכיב אבדן הרווח שהוא הנזק הממשי אשר נגרם לתובעת בגין השבתת המשאית, אם בכלל. אשר על כן, אני דוחה מרכיב זה של התביעה.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,860 ₪ ובנוסף הוצאות משפט (כולל אגרות והוצאות נוספות) בסך 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

באשר להודעת צד ג' אשר הגיש הנתבע, משלא הוגש כתב הגנה ולא היתה התייצבות לדיון, למרות שכתבי הטענות נמסרו לצד השלישי, כאמור בתצהיר ואישור מסירה אשר הוגשו לתיק בית המשפט ביום 6.2.13, אני מחייב את הצד השלישי לשפות את הנתבע בגין כל סכום אשר ישלם הנתבע לתובעת בגין פסק דין זה, וזאת בתוספת סכום כולל של 1,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, נכון להיום.

המזכירות תשיב לנתבע את המחצית השניה של האגרה אשר שילם בגין הודעת צד ג', שכן לא נשמעו ראיות בהודעה לצד שלישי, זאת באמצעות בא כוחו.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.