אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שנירך נ' מרדכי

שנירך נ' מרדכי

תאריך פרסום : 10/02/2014 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום כפר סבא
19530-09-12
13/01/2014
בפני השופט:
צוריאל לרנר

- נגד -
התובע:
רויטל מרדכי
הנתבע:
מיטל שנירך

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תביעה ע"ס 18,400 ₪, שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 17-10595-12-9) על ידי המשיבה, התובעת, הגב' מיטל שנירך, נגד המבקשת, הנתבעת, הגב' רויטל מרדכי, בגין יתרת שכר טרחתה על פי חוזה למתן שירותי עיצוב פנים.

על פי כתב התביעה, נחתם בין הצדדים חוזה, לפיו התחייבה המשיבה לתת למבקשת שירותי עיצוב פנים עבור פרויקט שיפוץ בית מגוריה, בתמורה מוסכמת של 20,000 ₪ (החוזה, שצורף לכתב התביעה, מחלק את העבודה לשלבים, ובהתאם מחלק גם את התשלומים). המבקשת שילמה למשיבה מקדמה בסך 2,000 ₪ בלבד, ולא שילמה דבר מאז. ההפרש, משוערך ליום הגשת התביעה, הוא סכום התביעה.

בהתנגדות מעלה המבקשת שתי טענות עיקריות: ראשית, שולם ביום 16.11.2011 סכום נוסף של 6,316 ₪, שלא נזכר בכתב התביעה (בתמיכה בטענה זו, הוצג דף חשבון, בו נראית שורת חובה בסכום זה, אולם ביום 16.10.2011, בלא ציון שם הנעבר); ושנית, המשיבה ממילא לא ביצעה את כל התחייבויותיה, ונתנה שירות חלקי בלבד, ולפיכך לא מגיע לה יותר מאשר הסכום שכבר שולם לה. ביתר פירוט, המבקשת טוענת כי המשיבה לא השלימה את ביצוע כל הסקיצות שהיה עליה לבצע, באשר ערכה רק סקיצות ל-2 מתוך 4 החללים המרכיבים את פרויקט השיפוץ; לא ערכה תכניות נדרשות, שכן ערכה רק תכנית חשמל ותאורה ותכנית חדרים "רטובים", בעוד היה עליה גם להשלים תכנית כמויות, תכניות גבס, תכנית נגרות, וכיו"ב; ולא ליוותה את המבקשת בתצוגות לרכישת חומרי גמר להשלמת השיפוץ, אלא רק פעם אחת, לרכישת קרמיקה וכלי סניטציה. לשון אחר, המבקשת טוענת כי המשיבה אינה זכאית למלוא התמורה החוזית, באשר לא השלימה התחייבויותיה, ואף אינה זכאית לתשלום נוסף כשכר ראוי עבור העבודה שכן ביצעה, שכן שולם לה יותר מכפי המגיע לה.

המבקשת נחקרה ארוכות על תצהירה. בין היתר, הוצגו לה מסרונים (שצורפו גם לכתב התביעה), מהם לכאורה משתמע, ראשית, כי היא מתעתדת לשלם (שכן היא מבקשת לקבל פרטי חשבון בנק, ומבקשת ארכות קצרות מסיבות שונות), ושנית, כי שילמה לטענתה סכומים של 4,000 ₪ ושל 2,000 ₪, בשני מועדים שונים, הגם שבתצהירה-שלה אין זכר לתשלומים אלה. בעניין זה היא טענה כי במסרונים נפלה טעות, ובין היתר ייחסה טעות זו לטרגדיה אישית שפקדה אותה, במות אמה ואחותה בתאונת דרכים. היא עומתה אף עם העדר אסמכתא לכך שהסכום של 6,316 ₪ הועבר למשיבה, ועם העדר קשר בין סכום זה לבין סכומי התשלומים על פי החוזה. בעניין זה טענה כי הסכום כלל מקדמה ע"ח תשלום עתידי, וכי לא יכלה לקבל מהבנק אסמכתא מפורשת ומפורטת, לאור סגירת החשבון המדובר.

לאחר ששקלתי את הדברים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל, אולם רק בדוחק, וכי על כן מן הראוי להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערבון משמעותי, והכל כפי שיפורט.

בית המשפט העליון, בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום:

"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...

"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן...

אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. יפים לכאן דברי בית המשפט בע"א 469/87, אשר בהתייחס להלכה הנ"ל אמר, בעמ' 121:

'אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר... כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה'."

בענייננו, טענתה של המבקשת, כי לא כל העבודה הושלמה, אמנם לא קרסה לגמרי בעמדה במבחן החקירה הנגדית, אך כשלעצמה, אין היא מקנה הגנה חזקה בפני התביעה, שכן אם לא השלימה המבקשת את חובותיה-שלה, לשלם עבור העבודה שבוצעה, עד השלב שבוצע, יכול והיה יסוד לגיטימי לאי-השלמת העבודה, בלא לגרוע מחובת המבקשת להמשיך את ביצוע התחייבויותיה (ולזכות אגב כך בהשלמת התחייבויות המשיבה). אולם, ההגנה נחלשת עוד בהרבה, נוכח אי-ההתאמה בינה לבין הרוח העולה מלשון המסרונים שצורפו לכתב התביעה, ושאינם שנויים במחלוקת, שם מדובר רק בבקשת ארכות לביצוע תשלום, ולא בהעלאת טענה כלשהי כלפי המשיבה; ועוד היא נחלשת בהעדר מסמך כלשהו מטעם המבקשת, בתמיכה בבקשתה, המעיד על פניות כאלה ואחרות שעשתה בעניין זה אל המשיבה (הגם שבחקירתה ציינה כי ישנן הודעות דואר אלקטרוני ששלחה למשיבה).

אילו זו היתה הטענה היחידה שבפי המבקשת, יכול והיה בכך מספיק כדי לעבור את הרף של "הגנה ולו בדוחק", המוכרת מהפסיקה.

אלא, שחלקה השני של גרסת המבקשת – השלוב בחלקה הראשון, ואינו מאפשר בחינה נפרדת של כל אחד מהחלקים – התערער הרבה יותר, והוא הטענה לגבי התשלום שבוצע. הסבריה של המבקשת, שהובאו למעלה, בסקירת שלב חקירתה, קלושים עד כדי בלתי מתקבלים על הדעת. הודעותיה במסרונים ברורות ומפורטות, וקשה להסביר את ביטולן כלאחר יד כ"טעות", בלא שבא בדל של התייחסות לכך בתצהירה. לא זו אף זו, שבפתח הדיון ביקשה המבקשת לתקן טעויות סופר שנפלו לדבריה בתצהירה, דווקא בעניין סכומי התשלום – והיא ביקשה לבטל מהתצהיר את ההתייחסות לתשלומים של 4,000 ו-6,000 ₪, שהיו יכולים לדור בכפיפה אחת עם המסרונים, ולהחליפם בהתייחסות לתשלום סל 6,316 ₪, שלא נזכר בשום מסרון.

יתר על כן, והדברים נכתבים במלוא הזהירות לאור אבלה של המבקשת, אשר יש להניח שלא קהה עוקצו גם שנים לאחר הארוע, כי קשה לבסס טענת בלבול או אי-סדר על ארוע טרגי שהתרחש כשנתיים קודם לזמן האירועים נשוא תיק זה.

הוסף לכך את אי-ההתאמה בתאריך ההעברה הנטענת (בתצהיר נכתב 16.11.2011, תאריך התואם את האמור במסרונים, גם אם הסכומים שונים; ואילו דף החשבון מראה 16.10.2011), ובעיקר את העדר האסמכתא לחשבון הנעבר – ושוב, קשה עד מאד לקבל את הטענה, כי גם בחלוף כשנה וחצי מאז הגשת התביעה, לא עלה בידי המבקשת לקבל מהבנק אסמכתא לפרטי העברה זו – ונמצאת אוחז בגרסה קלושה ביותר.

לסיכום: אחת משתי הטענות של המבקשת התבררה כחלשה למדי; האחרת, השלובה בה, כחלשה עד כדי התמוטטות. לכאורה, היה מקום לדחות את הבקשה; ואף על פי כן, מאחר שחרף חולשתן, לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות התיאורטית, כי ניתן יהיה להוכיח את הטענות (ובעיקר את הראשונה, הנוגעת להיקף העבודה שבוצעה), אני סבור שזהו מאותם מקרים בהם יש לקבל את הבקשה, אולם להתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערבון משמעותי.

בהינתן סכום התביעה, וסכום התשלום שנטען כי שולם, אני מעמיד את סכום הערובה על 12,000 ₪.

את הוצאות הבקשה והדיון אני מעמיד על סך של 1,800 ₪, וקובע כי הן תשולמנה על פי תוצאות ההליך העיקרי.

בהתאם, אני קובע כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ