אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שנאתי נ' המוסד לביטוח לאומי

שנאתי נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 24/03/2013 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
43754-10-12
17/03/2013
בפני השופט:
איטה קציר

- נגד -
התובע:
איהאב שנאתי
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
פסק-דין

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 24/9/12 ("הוועדה"), אשר קבעה למערער דרגת אי כושר זמנית בשיעור 74% ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.פקיד התביעות קבע למערער דרגת אי כושר בשיעור 74% לצמיתות (דו"ח כושר השתכרות מיום 20/5/12). המערער הגיש, ביום 20/7/12, ערר על החלטה זו. בערר טען המערער כי יש לקבוע לו דרגת אי כושר בשיעור 100%. הוועדה דחתה את הערר וקבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 74% לתקופה מוגבלת, מיום 1/4/12 ועד 1/1/14.

3.טענת הערעור היא ששגתה הוועדה משקבעה דרגת אי כושר זמנית מבלי ליידע את המערער ולאפשר לו לטעון בעניין זה.

4.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה מוסמכת לשנות דרגת אי כושר מצמיתה לזמנית, ואין בכל כדי לפגוע בזכויות הנכה.

5.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה [סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ("החוק")].

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

6.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:

ביום 24/9/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ולטענות בא כוחו שהתלווה אליו, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובל המערער, וציינה כי המערער בן 25, אובחן כסובל מפרפלגיה בינונית, מצב לאחר שברים ברגליים, PTSD, טנטון וליקוי שמיעה, ונכותו הרפואית המשוקללת הינה בשיעור 68%. הוועדה נתנה דעתה לנסיבותיו האישיות של המערער, וציינה כי לדברי המערער עבד כשנתיים כמפעיל מכונה במפעל תעשייתי, וכיום אינו עובד.

הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים בתיק, לרבות דו"ח רופא פסיכיאטר ד"ר קירש, מיום 22/4/12. לדעת הוועדה, המערער מסוגל לעבודה במשרה חלקית, בכל עבודה שאינה דורשת הליכה ממושכת ולחץ נפשי מוגבר. הוועדה הסבירה כי אין למערער שום ליקוי בגפיים העליונות, הנכות בגין PTSD היא נמוכה ובהתחשב בהיותו בן 25, הוא מסוגל לעבודה ליד שולחן עבודה בעבודות מסוג חרושת קלה בהרכבות ומיון.

הוועדה קבעה למערער דרגת אי כושר זמנית, כיון שלדעתה יש לו כישורים מנטאליים, הוא יוכל לעבור הכשרה מקצועית וללמוד מקצוע שמתאים למגבלותיו. לאור האמור, נדחה הערר ונקבעה דרגת אי כושר בשיעור 74% מיום 1/4/12 ועד 1/1/14.

7.הערעור נסוב על הטענה שהדרג הראשון קבע למערער דרגת אי כושר צמיתה, ואילו הוועדה קבעה למערער דרגת אי כושר זמנית, מבלי ליידע את המערער מראש ולאפשר לו לחזור בו מהערעור. לפי הטענה, ועדת עררים אינה רשאית לשנות דרגת אי כושר, מצמיתה לזמנית, כשם שוועדה רפואית לעררים אינה רשאית להפחית אחוזי נכות רפואית מבלי להזהיר את הנפגע.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

8.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה כדין ודין הערעור להידחות.

9.בקובעה דרגת אי כושר זמנית התייחסה הוועדה לנתוניו האישיים של המערער, לרבות גילו ועברו התעסוקתי. החלטת הוועדה משקללת גם את השפעת ליקוייו של המערער ומגבלותיו על יכולתו לעבוד, בין היתר בנוגע להליכה ממושכת ולחץ נפשי. בהתחשב ביכולותיו המנטאליות של המערער, גילו הצעיר והעובדה שאינו סובל ממגבלה בגפיים העליונות, קבעה הוועדה שהמערער מסוגל לבצע עבודות חרושתיות בישיבה ליד שולחן עבודה. הוועדה אף הסתמכה במסקנתה על דבריו של המערער לפיהם עבד כשנתיים כמפעיל מכונה במפעל תעשייתי. לדעתה, המערער מסוגל לבצע עבודות שאין בהן צורך בהכשרה מקצועית מיוחדת והן נלמדות תוך כדי עבודה. לאור כל האמור הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער מוגבל בכושרו להשתכר בשיעור 74% לתקופה מוגבלת. בהילוכה בדרך זו פעלה הוועדה על פי אמות המידה הנדרשות ממנה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק. לפיכך, שוכנעתי כי החלטת הוועדה לעניין דרגת אי כושר זמנית מנומקת כדבעי.

10.זאת ועוד: עסקינן בענף נכות כללית. כיוון שהמצב הרפואי איננו סטטי אלא משתנה בחלוף הזמן, רשאי המשיב לזמן את הנכה לבדיקה מחדש של דרגת אי כושרו להשתכר, בהתאם לסעיף 214 לחוק. לפיכך, ממילא אין לומר שקביעת דרגת אי כושר זמנית פוגעת בזכויותיו של הנכה.

11.המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהחלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, נסמכת על מצבו הרפואי של המערער, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית.

12.לאור האמור – על כן הערעור נדחה בזאת.

13.אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ