שמסיאן

פסק דין

1.התובע טוען כי בעודו ברכבו, ממתין ברמזור, פגע רכב הנתבעת בחלקו האחורי של רכבו שלו, בעוצמה שאינה רבה, אך כזו שהחרידה אותו, את זוגתו ואת שני ילדיהם הקטנים שנסעו עמם. כאשר יצאו מן הרכב היו שני כלי הרכב צמודים, ולאחר שהזיזה הנתבעת את רכבה לאחור נמצא כי יש נזק מסוים לרכב התובע. הנתבעת, כך נטען, לא הכחישה את המפגש בין כלי הרכב, אלא רק כי הסבה לתובע נזק. אשת התובע, שהיתה ברכב, אישרה את תיאור בעלה את האירוע. הנזק הנטען, הנתמך בחוות דעת שמאי, הוא של 2,392 ₪.

2.הנתבעת טוענת מצדה כי לא פגעה ברכבה כלל ברכב התובע, וכי הלה יצא מרכבו והחל לצעוק עליה באמצע הכביש על כי הסבה לו נזק, ובהמשך אף דרש ממנה למסור את פרטיה אף שלא עשתה דבר. סיפורו של התובע, כך מעריכה הנתבעת, אינו אלא ניסיון למצוא קורבן נוח להטיל עליו את נזקו של התובע, שאירע זה מכבר.

3.לאחר ששמעתי את העדויות, מצאתי כי דין התביעה להתקבל. תיאורם של התובע ואשתו היה אמין בעיניי כל צרכו. תיאוריית הקשר שהעלתה הנתבעת, שלפיה התובע החליט לייצר יש מאין תאונה כדי למצוא גורם שיישא בנזקיו – אינה סבירה, אף אם אניח שהיא מאמינה אמונה שלמה בצדקת דרכה ובנכונות תיאוריה זו. חוסר ההיגיון בתיאוריה זו נעוץ באי-הסבירות בביצוע מעשה פלילי שכזה מצד התובע, ודאי לשם מימון תיקון נזק פעוט יחסית, תוך ביום תאונה שייתכנו לה עדים רבים, והכל בעוד שילדיו הקטינים נוסעים עמו ברכב. כאמור, עדויות התובע ואשתו אף הם מעימים מעוצמת תיאוריית קשר שכזו.

4.נוכח האמור לעיל התביעה מתקבלת, והנתבעת תשא במלוא נזקו של התובע (2,392 ₪), בתוספת הוצאות לרבות אגרת בית המשפט בסכום כולל של 550 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: