אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שמחוני נ' אריאל (שגב) ואח'

שמחוני נ' אריאל (שגב) ואח'

תאריך פרסום : 12/08/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום באר שבע
26416-07-10
07/08/2013
בפני השופט:
ישעיהו טישלר

- נגד -
התובע:
אנט שמחוני
הנתבע:
1. שי אריאל (שגב) – ניתן פסק דין
2. דוד דהן

פסק-דין

פסק דין

1.תביעה שבה עתרה התובעת לשורה של סעדים ובהם: סעד הצהרתי לבטלות הסכם מכר, שערכה בשעתו עם אחד, שי שגב (הנתבע 1 או – להלן: "שגב") וכן מספר סעדים נוספים שהתבקשו כלפי שגב. שגב עצמו לא התייצב לדיון בעניינו ולכן ניתן נגדו פסק דין עוד ביום 9.5.12.

2.הסעדים האחרים שהתבקשו כלפי הנתבע 2 (להלן: "דהן"), היו כספיים, ובהם חיובו בדמי ארנונה שהתובעת שילמה לרשות המקומית וחיובים אחרים המתחייבים מהעובדה שבתקופה מסויימת (ראו להלן), דהן החזיק בנכס שבטיעון. כמו כן התבקש בית המשפט לחייב את דהן בדמי שכירות עבור שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.

3.כיוון שהסעד העיקרי שלו עתרה התובעת נגע בשאלת הבעלות בנכס שבטיעון – התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי.

4.בית המשפט המחוזי (חברי, כב' השופט ש. פרידלנדר), הורה על בטלותו של הסכם המכר, שמכוחו התובעת מכרה זכויותיה בדירה לשגב. כמו כן בוטלו פעולות נלוות להעברת הזכויות, כך שהבעלות המלאה בדירה הוחזרה לידיה של התובעת.

לפיכך, כיוון שלא נותרו בתביעה אלא סעדים כספיים, שהתובעת תבעה מדהן בגין התקופה שבה דהן החזיק בנכס – בית המשפט המחוזי העביר את "יתרת" התובענה לבית משפט השלום.

אין זה מיותר להזכיר את דברי בית המשפט המחוזי לצדדים, שבהם המליץ בפניהם שלא להיזקק להמשך ההליכים ולהגיע לפשרה כוללת או הסכמה דיונית, בדבר סיום מהיר וכולל של הסכסוך.

לא זו בלבד שהצדדים לא נענו לפניה זו, אלא שגם פניות מאוחרות אליהם לסיים הסכסוך על פי הצעות ספציפיות – לא התקבלו על דעתם, וכך התיק נדחף לשמיעה מלאה, לרבות הגשת סיכומים.

5.זה המקום לספר בקצרה את "סיפור המעשה".

התובעת ובעלה ז"ל, (שבמשך ניהול הסכסוך נפטר לבית עולמו) – מכרו (ב – 26.11.98) דירה שבבעלותם (להלן: "הנכס") לאחד בשם שגב. נתוני המכר היו חריגים במובן זה, ששגב היה אמור לשלם את התמורה עבור הנכס בתשלומים חודשיים של 350$ על פני 10 שנים! שגב שילם לתובעת רק תשלום אחד ונעלם. במקביל, לאחר ששגב רשם הערת אזהרה לזכותו – הוא השכיר את הנכס לדהן כבר בינואר 1999, לתקופה של 15 שנים! כיום, שני הצדדים, התובעת ודהן, מסכימים כי שגב הוא נוכל. כך התרשמתי גם אני, עת ששגב העיד בפני מטעמו של דהן.

6.שתי שאלות נותרו להכרעה:

האחת – האם התובעת זכאית לקבל מדהן דמי שכירות עבור התקופה שבה החזיק בנכס.

השנייה – האם התובעת זכאית לקבל מדהן שיפוי על כל התשלומים ששילמה בקשר עם הנכס. (הכוונה בעיקר לתשלומי ארנונה ותשלומים אחרים הכרוכים באחזקת הדירה, כמו חשבונות מים, גז, חשמל וכו').

7.האם התובעת זכאית כלפי דהן לסעד של דמי שכירות עבור הנכס?

א.התובעת טענה בסיכומיה, כי זכויות הבעלות שלה בנכס גוברות על זכותו של דהן להחזיק בנכס כשוכר, סעיפים 49 – 47 לסיכומים. כדי להגיע למסקנה הזו, התובעת נזקקה לקונסטרוקציה המשפטית הבאה: נכון אמנם שבית המשפט המחוזי (כב' השופט פרידלנדר) הורה על ביטול הסכם המכר עם שגב רק ביום 9.8.11, אבל, החלטה זו אינה מחייבת את בית משפט השלום, וזאת מכיוון שאין מדובר בפלוגתא פסוקה, ומשום שבדיון דנא, בית המשפט נזקק לעניין ביטולו של הסכם המכר, רק כעניין שבגררא. בלי להכבד ולהיכנס לעומק הדברים אומר רק, שדעתי, בכל הכבוד, שונה. משקבע בית המשפט המחוזי מה שקבע, הרי שככל שדעתה של התובעת לא הייתה נוחה ממה שנקבע – היה לה להגיש בר"ע. בית משפט זה בוודאי אינו יכול לשמש כערכאה קורקטיבית למה שנקבע בערכאה גבוהה יותר.

נמצא לנו, שאם דהן רכש זכויות של מחזיק בנכס כדין – וזכויות אלה לא בוטלו באופן רטרואקטיבי (כטענת התובעת) – ממילא נשמט הבסיס המשפטי לתביעה זו של התובעת לקבל מדהן דמי שכירות ראויים עבור הנכס.

ב.התביעה האמורה לקבל מדהן דמי שכירות, מושתתת גם על עילה חלופית של עשיית עושר ולא במשפט. על פי הנטען, זכויותיו של דהן בנכס פגומות, שכן שעה שדימה בנפשו לרכוש אותן, הוא עשה כן שלא בתום לב ותוך עצימה מכוונת של עיניו מראות נכונה את העובדות האמיתיות בקשר לעיסקת רכישת זכות השכירות. אילו פקח את עיניו, כפי שראוי היה לו לעשות – כך טענת התובעת - יכול היה להיווכח בכך שאין מדובר בעסקה כשרה.

אף שטענה זו מושכת את הלב, שכן קיים יותר מרמז לכך, שאולי דהן באמת לא היה לגמרי תם לב בנוגע לעסקה הנדונה – הרי שלא ניתן לקבלה.

ביטול עסקה כזו באופן רטרואקטיבי, שנים רבות לאחר שנעשתה, על בסיס חשדות בלבד, ויהיו אלה גם חשדות כבדים, אינו עניין של מה בכך. פגיעה בזכויות ואפילו הן זכויות אובליגטוריות בלבד – יכולה וצריכה להתקיים רק על בסיס עובדות, או הסתברות שהיא קרובה מאוד לוודאות.

ג.התוצאה היא, איפוא, שטענותיה של התובעת לקבל מדהן דמי שכירות עבור הנכס – אינן יכולות להתקבל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ