שם טוב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

המבקשת, היא הנתבעת 2 בתביעה, עותרת לסילוק התביעה כנגדה על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחילופין, להעברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי לעבודה.

המבקשת (להלן: "כלל פנסיה וגמל"), הינה חברה המנהלת קרן פנסיה חדשה מקיפה לקצבה, המהווה "קופת גמל לקצבה", כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה – 2005, והיא פועלת מכוח תקנון הקרן.

המשיבה 1, היא התובעת, הינה עמיתה בקרן הפנסיה הנ"ל ותביעתה כנגד כלל פנסיה וגמל הינה תביעה לתשלום פנסיית נכות, מכוח הוראות תקנון קרן הפנסיה (וזאת להבדיל מתביעה מכוח פוליסת ביטוח).

לטענת כלל פנסיה וגמל, בהתאם להוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט -1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"), הסמכות הייחודית לדון בתובענה דנן נתונה לבית הדין לעבודה, מאחר והתובענה דנן הוגשה כנגד קרן פנסיה, אשר מעצם הגדרתה שייכת לתחום הביטחון הסוציאלי.

מנגד, התובעת טוענת כי עילת תביעתה הינה ביטוחית – נזיקית ולא מכוח יחסי עובד – מעביד, ומשכך לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה.

מטעם המשיבה 2, חברת הביטוח כלל (הנתבעת 1 בתביעה העיקרית), לא הוגש כתב הגנה ולא הוגשה מטעמה תגובה לבקשה לסילוק על הסף.

דיון והכרעה

בהתאם להוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון ב-

"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעבידים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, או תובענות של קופות גמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעבידים או חליפיהם הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעבידים לקופות, לפי העניין וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עובד ומעביד".

סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, אשר מתפרשת על תובענות שעניינן יחסי עובד – מעביד, הורחבה גם באשר לתביעות בין קופות גמל לחבריהן ובין קופות גמל ומעבידים, בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, במובן הרחב [ראו: ע"ע (ארצי) 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (17.9.2009) – להלן: "פס"ד אשבל" וכן אליענה רובין – בלייר בית הדין לעבודה – סמכות וסדר דין (2004), עמ' 173-177].

בענייננו, אין חולק כי התובעת הינה עמיתה בקרן הפנסיה וכי המבקשת הינה קרן פנסיה העונה להגדרת "קופת גמל" והשאלה הנשאלת היא: האם התביעה נובעת מן החברות בקופה?

בפס"ד אשבל התווה בית הדין קווים מנחים לבחינת הזיקה בין עילת התביעה לבין משפט העבודה והביטחון הסוציאלי וביניהם: מבחן "האלמלא", דהיינו: האם אלמלא חברותו של העמית בקופת הגמל, היה נוצר מצב לפיו נפגעת זכותו וקמה לו עילת תביעה כנגד הקופה, ומהות ההסדר הביטוחי והזכות הנפגעת, בגדרו יש לבחון האם עסקינן בביטוח פנסיוני, אשר תכליתו הינה סוציאלית, להבדיל מסכסוך בהיבט הביטוחי - מסחרי.

בענייננו, המדובר בתביעה של עמיתה בקרן הפנסיה בקשר לקצבת נכות המשתלמת מכוח תקנון קרן הפנסיה, כאשר פרשנות תקנון הקרן מקומה בבית הדין לעבודה, נוכח הזיקה לדיני הביטחון הסוציאלי בגדרם נבחנים ההסדרים הפנסיוניים של העובדים וכחלק ממדיניות משפטית אחידה וראויה המרכזת את הדיון בנושא הזכויות הפנסיוניות בערכאה אשר יוחדה לכך.

ודוק: בנידון דידן, התובעת לא הצביעה על רכיב ביטוחי כזה או אחר, במובחן מן הזכות הנתבעת לתשלומי פנסיה בגין נכות מכוח חברותה בקופת הגמל ועל פי תקנון הקופה. משכך, בית משפט זה אינו האכסניה הראויה לבירור התובענה דנן [ראו: תא"ק (שלום ת"א) סמל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (28.12.2009)].

מצוות המחוקק היא, כי בית המשפט לא יורה על דחיית התביעה רק מפאת העובדה שהוגשה לבית המשפט שאינו בעל הסמכות העניינית לדון בה, שהרי בכך תיחסם דרכו להגיש תביעתו בבית המשפט המוסמך, ובהתאם לתקנה 101 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, על בית המשפט להעביר את העניין לבית המשפט המוסמך.

לפיכך, אני מורה על העברת התביעה כנגד המבקשת (היא הנתבעת 2) דנן לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

באשר לנתבעת 1, דומה כי כתב התביעה, על כלל נספחיו, אינו מגלה כנגדה עילת תביעה כלשהי ולא ברי מכוח מה צורפה הנתבעת 1 כנתבעת נוספת בכתב התביעה. משכך, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להימחק על הסף.

בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תפעל בהתאם להחלטתי זו.