שלמה בן חמו בע"מ נ' אבו חאטום

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר על סך 1500 ₪ המורכבת מקרן חוב נטענת בת 1000 ₪ בתוספת עגמת נפש בשיעור 500 ₪. כמו כן נתבע החזר האגרה ששולמה. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

1. התובעת עיסוקה בין היתר בהתקנת ומכירת מערכות מולטימדיה ואביזרי מיגון לרכב. הנתבע רכש רכב חדש (ג'יפ קרייזלר שנת ייצור 2009) עבורו שילם סך כולל של 171,900 ₪: צורפה המחאה על הסך הנ"ל שזמן פירעונה 17.12.09.

2. הנתבע רכש בנוסף מן היבואן מערכת מולטימדיה שהותקנה ברכב החדש: די.וי.די לילדים, כולל 3 אוזניות להשמעה ומסך. אין חולק כי עסקינן במוצר חדש שנהנה מאחריות. עבור אותה מערכת מולטימדיה שלם הנתבע תשלום נוסף ליבואן (מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ) בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ. התשלום בוצע בשיק דחוי שזמן פירעונו 27.1.10 (צורף צילום).

3. הנתבע מציין כי קיבל את המוצר (אותה מערכת מולטימדיה) ב 18.12.09. אלא שבחלוף זמן קצר התגלתה בו תקלה, שהתבטאה בכך שהמסך לא נדלק. יצוין כבר כעת כי מהות התקלה שנויה במחלוקת עובדתית בין הצדדים: בניגוד לטענת הנתבע, טוענת התובעת כי מה שארע הינו שבמסך האל.סי.די היה שבר או סדק. שבר או סדק במסך אינם מכוסים באחריות, וטוענת התובעת כי הדבר הובהר לנתבע על ידי היבואן, שאף העמידו על כך שלפיכך יהא עליו לשלם עבור התיקון; אך השיג לו מחיר מיוחד אצל התובעת, אף פחות ממחיר העלות, ועמד על 1,000 ₪ כולל מע"מ. הנתבע לעומת זאת, כופר בכך שבמסך היה סדק או שבר: הוא פשוט לא נדלק. ברור והגיוני לשיטתו שמדובר בתקלה המכוסה באחריות.

4. כתב האחריות לא הוגש.

5. גרסת התובעת באה מפי מר אילן חן שהינו מנהלה ונתן תצהיר אימות, שבסדר דין מהיר הינו בבחינת אינקורפורציה של כתב התביעה (אף גרסת הנתבע נתמכה בתצהיר אימות מקביל שצורף לכתב ההגנה). גרסתו של מר חן הינה שב 10.1.10 הגיע הנתבע לחצרי התובעת, וביקש לבצע תיקון של מערכת המולטימדיה המותקנת ברכבו במסגרת אחריות היבואן. אלא שבבדיקת התובעת התברר שמסך המערכת שבור ולכן כאמור לא מכוסה באחריות. מנהל התובעת התקשר למנהל המכירות של היבואן, מר ערן אשד. מר אשד הבהיר למנהל התובעת ולנתבע כי האחריות אינה מכסה שבירת חלקים ולכן על הנתבע לשאת בעלות החלפת המסך. בשלב זה סוכם בין הנתבע לבין מר חן, בשיתוף מר אשד, כי הנתבע ישלם בגין החלפת המסך השבור סך כולל של 1000 ₪. הנתבע הותיר את רכבו והתובעת החליפה את המסך והנפיקה חשבונית מס במחיר שסוכם.

בשעות אחה"צ של אותו יום היינו 10.1.10 ולאחר שהמסך הוחלף הגיע הנתבע לעסקה של התובעת, הוציא רכבו מהמקום ללא נטילת רשות ובלי ששילם וסירב גם בהמשך לשלם.

6. מטעם התובעת זומן לעדות מר אשד שהעיד כי הנתבע פנה אליו לאחר התקלה. מר אשד אישר שהאביזר אכן מכוסה במערכת האחריות אך לא כאשר יש בו שבר או סדק, ולכן פנה למר חן בשיחה טלפונית וביקש ממנו לסדר ללקוחו מחיר מיוחד. מר חן הסכים למחיר של 1000 ₪ כולל ולאחר מכן עזב הנתבע את משרדו של מר אשד וההמשך אינו ידוע לו. מר אשד אישר שלא היתה בעיה בתשלום ליבואן, היינו שני השיקים שצורפו לתביעה ונזכרו, נפרעו. מר אשד אישר כי שיחתו עם מר חן היתה שיחה טלפונית ולא פגישה אישית. עוד אישר כי הנתבע נכח במשרדו במהלך השיחה אך לא השתתף בה.

7. לעת ההוכחות השתנתה גרסת מר חן במובן זה שהתקלה ברכבו של הנתבע נבדקה לראשונה לא בחצרי התובעת (בשונה מן הנטען בסעיפים 5 -7 לכתב התביעה) אלא מר חן הוא שהגיע לחצר היבואן (מרחק 50 מטר מחצרי התובעת) ושם בדק את הרכב וגילה שמדובר בשבר במסך. אלא שאז עולה השאלה, לאור עדות ערן אשד, מתי וכיצד סוכם על המחיר של 1000 ₪ כולל מע"מ אותו כביכול אמור לשלם הנתבע. השאלה עולה, כי מר חן טען בתביעה (על תצהירו התומך) שלאחר שבדק הרכב בחצרי התובעת, וגילה את השבר, התקשר למר ערן אשד כדי לקבל אישורו להחלפת המסך ואז הבהיר מר אשד בשיחה הטלפונית כי האחריות לא מכסה שבירת חלקים; ולפיכך על הנתבע לשאת בעלות החלפת המסך; ולאחר שהובהר לנתבע שעליו לשאת בתיקון סוכם בינו לבין מר חן בשיתוף מר אשד, שהתיקון יהא במחיר מיוחד של 1000 ₪. ואילו בהוכחות טען כאמור מר חן כי המרחק בין חצרי התובעת לחצרי היבואן הינו 50 מ', והבדיקה בה גילה לראשונה השבר במסך היתה בחצרי היבואן. כך שלא ברורה הגרסה בתביעה לפיה נבדק הרכב בחצרי התובעת והגרסה בהוכחות לפיה הסיכום היה בשיחה טלפונית מאוחרת כאשר המעיין בתביעה מתרשם שמדובר במהלך רציף:

הרכב נבדק בחצרי התובעת, מאותר השבר, מר חן מתקשר למר אשד בנוכחות הנתבע, מר אשד מבהיר שאין אחריות, ובשיחה מסוכם מול מר אשד שהנתבע יקבל מחיר של 1000 ₪, והנתבע הנוכח ליד מר חן נותן לו הסכמתו לשאת בתשלום זה, מותיר רכבו לביצוע התיקון ועוזב (סע' 5 עד 10 לכתב התביעה). בתביעה אין פיצול לשני שלבים כגרסת מר חן לעת ההוכחות (קודם שלב הבדיקה שהתקיימה בכלל בחצרי היבואן, ובשלב מאוחר יותר סיכום הדברים הטלפוני בשיחה בין מר חן למר אשד).

8. גרסת הנתבע הינה כי בחלוף שבוע וחצי מקבלת הרכב שהגיע לידיו כאשר מותקנת בו כבר המערכת, גילה תקלה כאשר המסך חדל לפעול ולא נדלק. בשונה מן הנטען לא היה סדק או שבר במסך: לדידו של הנתבע מדובר היה בבעיה המכוסה באחריות, והוא פנה אפוא למר ערן אשד במשרדי היבואן. האחרון הסביר לו שהוא צריך לחכות כדי שערן יבצע כמה טלפונים. הנתבע המתין יחד עם ילדיו ואשתו ברכב, ובחקירתו ציין שאין לו ידיעה בשאלה אם הגיע בינתיים מר חן לחצרי היבואן או לא. לאחר מכן מסר לו אכן ערן אשד (כנראה טלפונית – י.פ.) שהוא צריך לשלם מחיר מיוחד של 1000 ₪ שכן התקלה לא מכוסה באחריות. והנתבע מסר לו מצידו שאינו מוכן לשלם עבור מוצר שרכש לפני שבוע וחצי, ואם תקלה מעין זו לא כלולה באחריות, מה כן כלול בה, כאשר המסך לא נדלק. לאחר כמה דקות ראה ערן את הנתבע ברכב ומסר לו שיחכה ליד הרכב, שיוציא את החפצים, ומישהו יבוא לקחת את הרכב ולהתקין את המסך, ויחזיר לנתבע את הרכב. הנתבע ומשפחתו הלכו לאכול. לאחר מכן חזר הנתבע לערן ושאל היכן הג'יפ, והאחרון אמר לו לקחת את הג'יפ ממשרדי המתקין. קודם שלקח את הג'יפ הרים טלפון בשנית לערן למען הזהירות, ושאל אותו אם הוא יכול לנסוע, והאחרון אישר שכן. לאחר מכן התקשרו אליו ממשרדי התובעת ואמרו שהוא חייב לשלם.

9. המחלוקת המשפטית הנה בשאלה האם חייב הנתבע לשאת ב 1000 ₪ כולל מע"מ. מחלוקות עובדתיות "על הדרך" הנן בשאלות האם נכח הנתבע במהלך השיחה שבין ערן למר חן, והאם היה שבר במסך.

10. אזכיר כי על התובעת הנטל להוכיח תביעתה: לדידי, לא עמדה בנטל כמאזן ההסתברויות.

11. ראשית, אציין כי לא הוכח שאכן היה שבר או סדק במסך. אמנם תעודת האחריות לא הוגשה, ואולם הגיונית יש רגליים לסברה כי שבר במסך לא אמור להיות מכוסה באחריות, לפחות לאחר שנמסר המוצר ללקוח כשהוא מותקן ברכב ופועל. אלא שאם אכן לא היה שבר במסך, ברורה והגיונית היא עמדת הנתבע שהניח אינטואיטיבית שתקלה במסך שאינה נובעת ממקור חבלתי נחזה לעין, אמורה להיות מכוסה באחריות. גם מר אשד אישר כאמור כי המסך מכוסה באחריות, אך לא כן מקרה של שבר בו. והינה מר חן אישר בחקירתו כי המסך מוחזק אצל התובעת במעבדה (עמ' 4 שורה 15). בכתב התביעה תואר אותו מסך כ"שבור לחלוטין" (סעיף 6 לתביעה).

עוד יוזכר כי כבר בחלוף 3 ימים מרגע שנלקח הרכב מחצריה, הגישה התובעת תלונה במשטרה; כלומר היה ידוע בזמן אמת גם לשיטת התובעת שהנתבע מסרב לשלם ולכן פנתה למשטרה (בתאריך 13.1.10, כאשר במכתב בא כוחה יום לאחר מכן נזכרות פניות חוזרות ונשנות אל הנתבע, היינו שקדמו לתלונה פניות אל הנתבע). משכך, ומשטוענת התובעת כי המסך היה שבור לחלוטין ולכן לא מכוסה באחריות, היה עליה להנציח את אותו מסך בתמונות בזמן אמת, אם לא להציגו גופו בפני ביהמ"ש. כך, כדי להמחיש עמדתה בדבר הגורם לכך שהמסך לא מכוסה באחריות.

מדובר בראיה זמינה שברשותה וחל כאן הכלל הראייתי שמי שאינו מציג ראיה שעשויה לתמוך בעמדתו, ככל שהיא רלוונטית (והיא אכן רלוונטית כאמור), פועל הדבר לרעת גרסתו.

12. זו אינה ההימנעות היחידה מהבאת ראיות זמינות ורלוונטיות מבחינת התובעת, שעליה כאמור הנטל להוכיח תביעתה כמאזן ההסתברויות. במהלך ישיבת ההוכחות נטען מפי מר חן (שהציג שאלה כזו לנתבע) שהנתבע לאחר שנטל רכבו (בלשונו של מר חן "ברח") ממשרדי התובעת, התקשר למר חן שהיה בפגישה ומסר שיחזור למר חן, ולאחר מכן דיבר עם אחד מעובדיו של מר חן בשם סיימון והודיע לו שיגיע לשלם: אותו סיימון כלל לא הובא לעדות כדי לאשר שהנתבע מסר לו שיגיע לשלם. עדות שכזו, כפוף לשקילתה לגופה, בוודאי שהינה רלוונטית ואף קבילה. שכן הנתבע הוא בעל דין, וככל שמסר שיגיע לשלם, ניתן לראות בכך משום הודעת חוץ קבילה שלו הפועלת לרעתו. אלא שסיימון לא הובא כאמור לעדות.

13. לכך מצטרפת הסתירה האמורה שהזכרתי קודם לפיה נבדק הרכב לראשונה במשרדי היבואן (גרסת מר חן בהוכחות) לעומת בדיקתו הראשונית במשרדי התובעת (גרסת כתב התביעה). זאת ועוד בכתב התביעה נטען כי מר חן הוא שהתקשר למר אשד כדי לקבל אישורו להחלפת המסך והאחרון הוא שהבהיר למר חן כי האחריות לא מכסה שבירת חלקים. ואילו בבית המשפט טען מר חן כי הוא שאישר לערן שמדובר בשבר שאינו מכוסה באחריות (עמ' 3 למטה, 4 למעלה) ואז באותה שיחה טלפונית מאוחרת יותר סוכם מול מר אשד שהנתבע ישלם מחיר של 1000 ₪ כולל מע"מ.

14. איני מייחס חשיבות יתרה לשאלה האם נכח הנתבע בחדרו של מר אשד במעמד השיחה הטלפונית עליה העיד מר אשד אם לאו. לא התרשמתי כי מר אשד או הנתבע ביקשו לסטות מן האמת בנקודה זו, וברור שזכרונו של מי מהם אינו מדויק בעניין זה (שמא דווקא של מר אשד, שטען למשל שמחיר מערכת המולטימדיה היה 1990 ש"ח ומע"מ, כאשר מן השיק שצורף ע"י הנתבע עולה כי עסקינן ב 2000 ₪ כולל מע"מ, ומר אשד הבהיר כי לא היתה בעיה בתשלום, היינו שהנתבע שלם במועד מה "שנסגר" מולו. אי דיוקים מעין אלה אינם מעידים בהכרח על אי אמינות , כמו על אי דיוק ממרחק של זמן בשאלה שאינה מרכזית מבחינתו של העד, שעבורו מדובר בעסקה אחת מני רבות). אך גם אם אלך לשיטת מר אשד, אין חולק כי הנתבע לא השתתף בשיחה הטלפונית שבין מר אשד למר חן, אלא לכל היותר שמע את דבריו של מר אשד באותה שיחה. יכול היה הנתבע אף לגרסה זו, להתרשם שמדובר על מחיר כולל של 1000 ₪ שנזכר בשיחה, ולהבין כי מדובר על מחיר ליבואן מול המתקין, ולא בהכרח בתור מחיר שעל הנתבע עצמו לספוג.