אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שלילת מזונות אישה שמנעה מבעלה להיכנס לבית

שלילת מזונות אישה שמנעה מבעלה להיכנס לבית

תאריך פרסום : 11/06/2015 | גרסת הדפסה
תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה נצרת
14135-09-14 ,9616-07-14
26/04/2015
בפני השופט:
אסף זגורי

- נגד -
תובעים:
1. מ.מ.
2. ח.י.ס.

עו"ד י. רובין
נתבע:
י.מ.
עו"ד ש. ג'בארין
פסק דין
 

א.        ההליך:

 

  1. בפני תביעות הגב' י.ח.ס. (להלן: "האישה" ו/או "האם") לפסוק מזונות עבורה ועבור בנה הקטין מ.מ. אשר נולד  ביום 23.08.14  והינו כיום בן שבעה וחצי חודשים (להלן: "הקטין").

 

  1. כן עתרה האם במסגרת תביעת המזונות להחזר הוצאות אשר הוציאה עבור הקטין אלא שבמסגרת החלטה מיום 21.09.14. קבעתי כי החזר הוצאות זוהי תביעה (כספית) נפרדת שאין ליתן לה התייחסות בתביעת המזונות (השוטפים והצופים פני הווה ועתיד).

 

ב.         הרקע העובדתי והדיוני:

 

  1. התובעת ומר י.מ. (להלן: "האיש" ו/או "האב") הינם מוסלמים אשר נישאו זל"ז ביום 23.08.13 על פי הדין השרעי ולאחר כשלושה חודשים בלבד נפרדו דרכיהם.

 

  1. ביום 16.12.14 התגרשו הצדדים זמ"ז.

 

  1. בין הצדדים מתנהלות מספר תביעות ואלו הן:

תמ"ש 22502-11-14 תביעת משמורת, שנסגרה זה מכבר ובה נקבע כי המשמורת על הקטין תהא בידי האם (בהסכמת האב).

תמ"ש-14135-09-14 תביעה למזונות קטין.

תמ"ש -11984-03-14 תביעה למזונות אישה.

תמ"ש 47674-06-14 תביעה רכושית אשר הגישה האישה כנגד האיש ואחותו.

תמ"ש 50229-06-14 תביעה כספית אשר הגישה אחותו של האיש כנגד האישה.

תמ"ש 31247-04-14 תביעת פינוי אשר הגישה אחותו של האיש כנגד האישה.

תמ"ש 9616-07-14 תביעה נוספת שהוגשה למזונות האישה.

  1. יחסי הצדדים עלו על שרטון בחודש ינואר 2014 עת עזב האיש את הדירה בה התגוררו הצדדים וביום 06.03.14 הגישה האשה בקשה לצו הגנה כנגד האיש. צו ההגנה ניתן במעמד צד אחד, אולם בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ולאחר שבית המשפט העיר הערותיו בשים לב לעדויות שהובאו בפניו הוסכם כדלקמן:

 

"באי כח הצדדים: לאחר ששמענו את דברי בית המשפט מוסכם עלינו כדלהלן:

  1. צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד יבוטל.

2.לא יעשה שום שינוי במצב החזקה של הדירה בה גרה המבקשת ברחוב *** בעיר *** ללא צו שיפוטי של בית משפט מוסמך ואף אחד מהצדדים לא ינקוט בעשיית דין עצמי בעניין זה.  המבקשת מתחייבת שלא לפגוע במצבה של הדירה או לחבל בה ולשמור עליה במצבה כפי שהוא היום.

3.המשיב מתחייב לא להיכנס לדירה עד אשר יוכרע מצב הזכויות בה ו/או עד אשר תפונה על ידי המבקשת או תינתן החלטה שיפוטית אחרת. בהקשר זה מבהיר המשיב כי בכוונתו או בכוונת הבעלים של הדירה לפעול למתן צו פינוי כנגד המבקשת ואילו המבקשת מבהירה כי בכוונתה לעתור להצהיר על זכויותיה בדירה.

  1. המשיב יכנס תוך 24 שעות בליווי שוטר ממשטרת נצרת עלית לדירה על מנת ליטול חפציו, בגדיו, נעליו ומסמכיו האישיים כאשר על משטרת ישראל להודיע למבקשת עד המועד של ההגעה לפחות שעה לפני כן.
  2. כל צד יישא בהוצאותיו.

 

פסק דין

 

 

  1. לאחר ששמעתי את הצדדים לא התרשמתי כי קיימת עילה למתן צו הגנה ודומה כי אכן הסכסוך בעיקרון הינו רכושי.

 

  1. לפיכך, הצעתי לצדדים להגיע להסכמות אשר כתובות בפרוטוקול ולאחר שהם נעצו בבאי כוחם הם מסרו הסכמתם.

 

  1. ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים. "

 

  1. יש לציין כי האם הינה מורה בהכשרתה והאב מהנדס.

 

  1. כיום המצב הינו, שהאשה מתגוררת יחד עם הקטין בבית בו התגוררו הצדדים ואשר לגביה קיימת מחלוקת רכושית שתוכרע בנפרד בעתיד הקרוב לבוא, ואילו האב מתגורר בבית הוריו.

 

  1. ביום 21.09.14, ניתנה החלטה למזונות זמניים בה התייחסתי לדין האישי החל על הצדדים, לגילו של הקטין ולפוטנציאל השתכרות האב ומצאתי לנכון לפסוק הסך של 1,400 ₪.

 

  1. עוד קודם להחלטה למזונות זמניים ניתנה התייחסות למזונות האישה ובית המשפט הזמין הצדדים לדיון אלא שהאם לא הופיעה וביום 10.04.14 הוריתי על מחיקת התביעה.

 

  1. ככל הנראה, בשל מחיקת התביעה הוגשה תביעה חדשה למזונות אישה, כאשר יש לציין בהקשר זה כי הצדדים התגרשו ולכן מדובר בעתירה למזונות אישה קצובים מראש, היינו מיום הגשת התביעה ועד לגירושין בפועל.

 

ג.         טענות ועתירות האם:

 

  1. האם עתרה לחייב האב בדמי מזונות בשיעור 3,800 ₪ על פי החיוב הבא:

כלכלה- 1,200 ₪, ביגוד +טיטולים 1,200 ₪,  חלקו של הקטין במדור 700 ₪, הסעות 500₪, הגיינה- 500 ₪.

 

  1. ביחס להוצאותיה שלה ציינה האשה, כי אלו עומדות על 4,500 ₪ על פי הפירוט הבא: כלכלה-1,200 ₪, ביגוד והנעלה -1,000 ₪, היגיינה- 1,500 ₪, מדור -1,200 ₪ ונסיעות 800₪.

 

  1. ביחס להכנסות הצדדים ציינה האם, כי האב לא הגיש כל מסמך רלוונטי המעיד על הכנסותיו וכי משך חייהם המשותפים, דאג האב להסתיר מפניה נתון זה. חרף זאת לטענתה השתכרותו של האב הינה גבוהה בהיותו מהנדס המנהל משרד עצמאי. באשר להכנסתה שלה ציינה, כי איננה עובדת, אולם בדיון ציינה היא, כי היא עובדת באופן לא קבוע ומשתכרת 400-600 ₪ בלבד (ראה עמוד 23 שורה 25-30 וראה עמוד 26 שורות 1-5).

 

  1. כן ביקשה האם לציין, כי לא מתקיימים כלל הסדרי ראיה בין האב לקטין וכי יש להתחשב בנתון זה בעת פסיקת המזונות של הקטין.

 

 

 

 

ד.         טענות האב:

 

  1. ביחס למזונות אישה, טען האיש כי האישה פעלה בחוסר תום לב כאשר הגישה תביעה למזונות אישה לא פחות מ-3 פעמים : בפעם בראשונה לבית משפט זה ולאחר שנמחקה, לבית הדין השרעי ובפעם השלישית שוב לבית משפט זה.

 

  1. כן הוסיף האב ביחס למזונות האישה, כי התובעת לא זכאית למזונות אישה מאחר שהינה "נאשז" ולא קיימה את חובותיה כלפי הנתבע. לדבריו עסקינן באישה מורדת שיצאה את ביתם ללא כל סיבה מוצדקת.

 

  1. ביחס למזונות הקטין טען האב, כי הסכומים הנטענים הינם מופרזים ונטענו ללא כל ביסוס. כן הוסיף הוא בהקשר זה, כי מצבו הכלכלי קשה וכי יש לפסוק לו מזונות בעבור הקטין בסך 1,000 ₪ בלבד.

 

  1. ביחס להכנסות האם טען האב, כי האם הינה מורה בהכשרתה וכי פוטנציאל השתכרותה הינו 9,000 ₪. בכתב הגנתו טען האב כי הוא עצמו איננו עובד כיום.

 

ה.        מיקוד הפלוגתאות בין הצדדים:

 

  1. כעולה מטענות הצדדים כפי שפורטו בהרחבה לעיל להלן אמקד הפלוגתאות הדורשות הכרעה:

 

20.1      האם זכאית האם לפסיקת מזונות אישה על פי הדין השרעי ונסיבות המקרה?

20.2.     כיצד יש להעריך את צרכי הקטין ?

20.3      מהי יכולתו הכלכלית של האב?

 

ו.          דיון נורמטיבי בזכאות האשה המוסלמית למזונותיה :

 

  1. כאמור, הצדדים הינם מוסלמים ולפיכך בענייני מזונות אשה, חלות עליהם הוראות הדין האישי וזאת מכוח הוראת סעיף 2 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 הקובעת:

        " מזונות לבן-זוג

  1. (א) אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה."
  2. הפסיקה האזרחית קבעה, כי על תביעות בענייני המעמד האישי של מוסלמים, חלות הוראות חוק המשפחה המוסלמי משנת 1917, "'המבוסס על האסכולה החנפית" (להלן : "חוק המשפחה"). עוד נקבע, כי מקום שיש צורך בפרשנות או השלמה יש לפנות למקורות האיסלאם בכל הקשור לדיני השריעה מאסכולה זו (ע"פ 353/62 מוחמד אלפקיר נגד היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(4) 200, 221 (1/12/1962)).

 

  1. בדין השרעי מחויב הגבר במזונות עקב נישואין (בעל לאשתו). חובה זו נובעת מדיני השריעה הקלאסיים (לרבות מהקוראן) ומחוק המשפחה המוסלמי (העות'מאני) משנת 1917. נוכח חשיבותן של הוראות אלו בדיני מזונות האשה המוסלמית, אביא חלקן כלשונן המתורגם על ידי גויטיין (ראה עמ' 221-224 לספרו : המשפט המוסלימי במדינת ישראל, פרסומי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, ירושלים, התשי"ח – 1958):

 

סעיף 69 לחוק קובע:

"עם השלמת קשר הנישואין מתחייב הבעל בתשלום המוהר ופרנסת האשה ודיני ירושה חלים עליה"

 

וסעיף 92 לחוק זה קובע:

"תשלום דמי מזונות נקבע בהסכמת בני הזוג או לפי החלטת השופט. הסכום ניתן להגדלה והפחתה עם שינוי במחירים, או במצבו הכלכלי של הזוג, אם יוכח שהוא פחות או יותר מהדרוש".

 

ואילו סעיף 94 קובע:

"סירב בעל לפרנס את אשתו, יקצוב השופט, על פי בקשתה, את דמי המזונות לפי מצב הצדדים החל מיום הבקשה ויצווה על פרעונם מראש, עבור התקופה שיקבע"

 

  1. סעיפים 97, 99, 101 לחוק המשפחה מניחים את הבסיס הנורמטיבי לקשר בין החבות הבסיסית של הבעל במזונות אשתו לבין עמידתה בתנאים שונים.

 

  1. לענייננו חשובה הוראת סעיף 101 לחוק המשפחה (שעה שהוראות סעיפים 97, 99 דנות במצבים שבהם הבעל נעדר או נפקד והזניח את אשתו ללא מזונות) וכך נקבע בהוראה זו:

 

"אשה שמרדה ועזבה את בית בעלה, או שמנעה את בעלה מלהכנס לביתה, לפני שדרשה להעבירה אל בית אחר, מפסידה את זכותה לדמי מזונות עבור תקופת מרדותה".

 

  1. גויטיין לא הרחיב בביאור סעיף זה וכל שקבע היה, כי מחוץ להגדרה בסעיף 101, אין כל פעולה או חוסר פעולה מצד האשה נחשבת כהתמרדות (נאשז), ואף לא הסירוב להתייחדות, כל זמן שלא עזבה את בית בעלה או לא מנעה את כניסתו לביתה (ראה גויטיין בעמ' 225).

 

  1. כבר הבעתי דעתי במקום אחר, כי דברים אלה, חרף תמצותם, מלמדים רבות אודות מרכזיותו של סעיף 101 בחוק המשפחה במסגרת מוסד דיני מזונות האשה המוסלמית. העובדה, כי רק עזיבת הבית מהווה מרידה של האשה, מלמדת עד כמה עיקרית היא חובת הריתוק של האשה המוסלמית בבית הבעל וכיצד היא גוברת (מבחינה כלכלית) על חובות חשובות אחרות מתחום דיני הנישואין כגון חובת ההתייחדות. זאת ועוד, לכך מצטרפות הוראות אחרות בחוק המשפחה: כך למשל הוראת סעיף 70 הקובעת, כי "על הבעל להתקין לאשתו מקום מגורים חוקי עם כל הקשור בו, במקום שיבחרנו". ומנגד הוראת סעיף 71 הקובעת, כי האשה מחוייבת לעבור למקום המגורים החוקי של הבעל או לעיר אחרת לפי רצונו בהיעדר מניעה לכך. כך גם הוראת סעיף 73 לחוק המגדירה את החיובים ההדדיים של בני הזוג כך : "על הבעל להתייחס לאשתו בחיבה, ועל האשה לציית לבעלה בגבול המותר על פי החוק" (תמ"ש (טב') 2988-06-09 מ.ה. נ' א.ה. (18/08/2011, פורסם במאגרים)).

 

  1. בדומה לדינים אישיים אחרים, כגון אלה החלים על היהודים והנוצרים, כך ברור כי גם חוק המשפחה המוסלמי הינו דין ארכאי אשר מבוסס על עיקרים ורציונלים מתקופות קדומות. ככזה, דומה כי מטרתו הייתה לנסות ולשמר מבחינה משפטית את מוסד הנישואין המתקיים רק תחת קורת גג אחת, שכן הבית נתפס כיסוד מאחד. מוסד זה מראש הטיל את חובת הפרנסה והסדרת המדור המשותף (ובחירתו) לפתחו של הבעל בלבד (גם אם האשה עשירה) ומנגד דרש ציות של האשה והיצמדות או ריתוק לבית המגורים שהסדיר הבעל (להלן: "חובת הריתוק" או "אלאחתיבאס").

 

  1. בהקשר זה דומה, כי ייתכן ותהיינה פעמים בהם האשה תפר את חובת הציות ועדיין תהא זכאית למזונותיה ובלבד שלא עזבה את בית המגורים. מקום בו הפרה האשה את 'חובת הריתוק' בבית בעלה, מאליה הפרה גם את אחת מחובות הציות המרכזיות המשפיעה ביחס ישר על זכאות האשה למזונותיה (ראה גויטיין, שם).

 

  1. ראינו איפה, כי פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה (ובתי הדין השרעיים) קשרה קשר הדוק ביותר בין המזונות לחובת הריתוק (ראה והשווה: תמ"ש (נצרת) 2881/03 פלונית נ' פלוני (29/5/2006, פורסם במאגרים), תמ"ש (קריות) 7161/05 פלונית נ' אלמוני, (01/11/2006, פורסם במאגרים), (תמ"ש (חדרה) 1320/01 ע.א. נ' ע.י., (18/10/2006, פורסם במאגרים), תמ"ש (נצ') 48375-12-11 ע.א. נ' ד.א. (10/6/12, פורסם במאגרים))

 

  1. נסכם ונאמר, כי על פי סעיף 101 לחוק המשפחה העות'מאני, טענת "נאשז" יכולה להתקבל בקרות אחד מהמקרים הבאים:

            א. האישה מסרבת לעבור להתגורר בבית בעלה ללא צידוק.

            ב. האשה מסרבת לעבור או לשהות עם בעלה היכן שהוא מבקש להיות.

ג. האשה עוזבת את בית הבעל או נעדרת ממנו או מונעת כניסת הבעל אליו ללא צידוק שרעי ולפני שביקשה שיתקין עבורה מדור אחר.

 

  1. מקום שמועלית טענת נאשז, הנטל להראות כי הצדדים אינם גרים יחד בשל אלימות הבעל הינו לפתחה של האשה. המדובר על פסיקה של בתי הדין השרעיים אך ראינו, כי גישה זו מצאה ביטוי גם אם לא במילים אלה בדיוק, בפסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה, אשר אימצו אף הם גישת האסכולה הח'נפית בפרשנות המונח "עזיבה ללא צידוק חוקי" המוזכר בסעיף 101 לחוק המשפחה העות'מאני. גם כאן נקבע, כי "נטל ההוכחה" הוא לפתחה של האשה.

"...אישה נחשבת לאישה "נאשז", אם היא לא מקיימת את חובת הריתוק או אינה מקיימת חובה אחרת על פי הדין השרעי כלפי בעלה, אם היא יוצאת מביתה ללא כל עילה שרעית או נוסעת לחו"ל ללא הסכמתו או שאינה מקדישה את עצמה למענו. סעיף 101 לחוק המשפחה העותומאני הנוקט במונח "עזיבה ללא צידוק חוקי" אינו מפרש מונח זה ועל כן יש לפנות למקורות האסכולה החנפית כדי לברר את משמעות מונח זה ובין היתר אישה: לא יכולה להיחשב כנאשז, מקום שיש לה עילה שרעית אם היא מוכיחה, כי המניעה לקיום חובתה היא בעטיו של הבעל ומטעמים מוצדקים או כאשר הבעל אינו מקיים את חובתו כלפי האישה בהמצאת מקום מגורים על פי ההלכה השרעית (מסקן שרעי) שבו היא תגור לבדה ואף אחד אחר לא יגור איתה או מקום מגורים או בשל אלימות הננקטת כלפיה ממנו או מבני משפחתו. זו רשימה חלקית ותמיד יש לבחון את הנסיבות ולחזור אל מקורות האסכולה החנפית בכדי לברר את הסיבה שהביאה את האישה לכך שאינה מקיימת את חובת הריתוק" (ההדגשות שלי א.ז. ראה: (תמ"ש (קר') 281/08 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] (31/3/2008) כב' השופט מ. דאוד).

 

  1. חשוב לשוב ולהדגיש, כי פטור ממזונות אשה קיים הן במקום שהאשה עזבה את בית המגורים המשותף ללא סיבה שרעית מוצדקת (אלימות) או במקרה שמנעה מהבעל להיכנס לדירה שלא מסיבה שרעית מוצדקת.

 

ז.         יישום, מן הכלל אל הפרט:

 

  1. כאמור, טוענת האישה במקרה שלפניי, כי הבעל נהג בה באלימות מתמשכת מאז תחילת הנישואין ועד ליום העזיבה את הבית. לגבי דידה, בגין אלימות זו ממש היא נאלצה לעזוב את בית בעלה ועל כן מדובר בעזיבה "מסיבה שרעית מוצדקת". (ראה סעיף 5 לתביעת המזונות).

 

  1. מנגד, טען האיש, כי לא נהג כלל באלימות באשתו וכי מקור הסכסוך בין הצדדים נוגע לתביעה רכושית בלבד ביחס לדירה בה התגוררו הצדדים לאחר נישואיהם.

 

  1. לאחר בחינת טענות הצדדים ועדויותיהם, דומה כי גרסת האיש מסתברת יותר מזו של האשה ביחס למועד העזיבה (ראה בהקשר זה תקנה 258 יד(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984) והדברים יבוארו:

 

36.1.     ראשית, כתב התביעה אף כולל סתירה לוגית ובלתי סבירה בין סעיפיו ; כך, בסעיף 4 לכתב התביעה נטען, כי האיש נטש את הבית ואת אשתו ובנו בחודש ינואר 2014. כך גם נכתב בסעיף 13 לכתב התביעה, כי חרף הנטישה של הנתבע את הבית לא מנעה ממנו אשתו את כניסתו וקיום יחסי משפחה. ברם, בסעיפים אחרים מתואר כיצד האיש פרץ לביתו והחליף המנעול (סעיף 8). מדוע שיידרש האיש להתפרץ לדירתו שלו ולהחליף מנעול, אם אשתו מאפשרת לו להיכנס לדירה? שנית, כתב התביעה אינו מפרט אירועי אלימות קונקרטיים מצד האיש ועוסק בביטויים מופשטים כגון התעללות והתעמרות שקשורים בהסתרת מידע אודות הכנסות האיש או אי סיפוק מזונות (סעיף 7) אך לא באלימות פיזית ואף לא מילולית. לבסוף, אירוע האלימות בגינו למעשה החליטה התובעת למנוע מהנתבע להיכנס לדירה ולגור עמה ואף לבקש צו הגנה הוא אירוע שבו לשיטתה שלח האיש רעולי פנים לדירה כדי להפחידה. ספק רב, אף אם מדובר היה בטענת אמת, אם מדובר בטיעון שיכול להצדיק מניעת כניסת האיש לדירה. אך גם לגופה, הטענה נראית בלתי מהימנה דיה.

 

36.2.     בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים ואשר פורט לעיל התרשמתי כי לא ננקטה כל אלימות של האב כלפי האם, כמו כן בעדותה היה משום חיזוק לגרסת האיש לפיה הסכסוך מקורו בתביעה הרכושית:

" ש. זה בחודש 1/14?

ת. כן.

ש. כשאת אמרת שהוא התעלל בך ובא איש רעול פנים, היית אמורה לבוא אז ולא עכשיו. למה באה עכשיו?

ת. אני תמיד דאגתי לשלום בית. תמיד דאגתי שהכל יהיה בסדר. אני בחודש רביעי להריון. ההורים שלי תמיד תמכו בי ותמיד הרגיעו אותי. תמיד שלחו אלינו אנשים כדי שנשב ביחד, כדי שנמצא פיתרון. היו תמיד מסרבים, רק מבקשים בקשה אחת, שאני אצא מהבית, לאן אלך? אני בחברה ערבית אם אלך להוריי זה יהיה קשה, כי ידברו עלי, אני בחברה ערבית וזה קשה.

ש. מה קרה מבחינת מה שהוא עשה לך בחודש 3/14. אם את אומרת שהיה מה שהיה בחודש 1/14 אז מאז לא עשית שום דבר, ובאת רק בחודש 3/14 כי הוא רוצה לגרש אותך מהבית זה משהו אחד, אבל אם עשה לך משהו אחר, אז תגידי.

ת. בגלל שכל הדברים האלה קרו, והוא עשה אותם, אז אני פחדתי. הרגשתי שאין לו בכלל רחמים לגביי. אין לו חמלה. אני אחכה עד שיעשה לי משהו רע ואז אבוא? לא יכולה, אני עברתי תקופה מאוד קשה ולא קלה. אני בהריון. והמצב הנפשי שלי משפיע על העובר. זה לא קל. אני לא יכולה להגן על העובר שיש לי בבטן.

ש. האם קרה אירוע מסוים מאז 1/14 ועד הגשת הבקשה – 6/3, הוא עשה משהו?

ת. כן. הוא בא לדירה עם אנשים זרים.

ש. מתי?

ת. פעם אחרונה ביום 4/2/14 אבל תמיד שלח אנשים להורים שלי. הוא היה שולח אנשים שיפתרו את הבעיה וגם אנשים שיגידו לי שאם לא אצא יקרה משהו רע. לא אחכה עד שיקרה משהו רע, אני רוצה להגן על עצמי."(ההדגשה שלי ואינה במקור א.ז).

 

36.3.     מעדות זו  עולים שני דברים אשר רלוונטיים להכרעה, ראשית התלונה הוגשה כחודשיים לאחר קרות "האירוע האלים" (האירוע ארע לכאורה בינואר התלונה הוגשה במרץ 2014) עניין אשר מפחית ממידת מהימנותו, שהרי במידה והמקרה היה כה חמור והאם הייתה מבוהלת כפי שתיארה שהתלונה הייתה מוגשת בו ביום ולא כחודשיים לאחר מכן. פחד שמא יבולע למתלוננת יכול להיחשב בהליך פלילי הסבר ראוי לכבישת עדות ואי הגשתה במועד שבו מתרחש האירוע (ראו: ע"פ 5869/07 ‏פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 לפסק דינו של השופט לוי (9.9.09, פורסם במאגרים)). מקל וחומר שמדובר בשיקול שבית המשפט לוקח אותו בחשבון, אך בנסיבות המקרה, איני מוצא כלל כי האשה כבשה תלונה בשל חששה מפני האיש. נהפוך הוא, הוכח בפניי באותות ובתביעות של התובעת, כי מקום שבו היא חוששת לגורלה היא אינה מהססת לפנות לרשויות אכיפת החוק, לרבות משטרה ובית המשפט.

 

36.4.     שנית בעדותה מציינת האם בשתי הזדמנויות, כי לא תחכה להתלונן עד שיקרה משהו רע, כלומר מעדות זו ניכר כי עד למתן העדות לא התקיים כל אירוע חריג שבעטיו נאלצה לעזוב הדירה ומדובר בתלונה שהוגשה מתוך חשש ערטילאי ביחס לעתיד שאינו מבוסס על התנהגות האיש בעבר.

 

36.5.     יש לציין עוד, כי האשה העידה במקום אחר בפניי, כי האיש הציע לה לעזוב את הדירה למדור אחר שיתקין עבורה אך היא סירבה רק בשל הטיעון שיש לה זכויות בדירה. עדות זו מקשה על מתן אמון בטענת התובעת כי חששה מפני הנתבע. אשה החוששת לעצמה ורוצה הגנה בוודאי הייתה מסכימה לקבל מדור אחר ולא להיות נתונה לסכנת פריצה על ידי "רעולי פנים" (תוך שמירת כל זכויותיה הרכושיות כפי שהוצע לה). נראה כי יותר משחששה האשה לבריאותה ושלומה מפני האיש היא חששה לפגיעה בזכויותיה הרכושיות והדברים עולים מפורשות מעדותה (עמ' 24 שורות 15-16 לפרוטוקול).

 

36.6.     אגב דברים אלה, יש לומר כי האם חזרה בעדותה מספר פעמים על רצונה לשוב לשלום בית עניין אשר אינו עולה בקנה אחד עם טענותיה לאלימות והתעללות אשר הופנתה כלפיה לכאורה מצד האיש. לא ברור כיצד מבקשת האשה שבית המשפט יאמין לה כי היא מעוניינת בשלום בית עם אדם שהיא ביקשה למנוע כניסתו לבית?

 

36.7.     זאת ועוד, בדיון אשר התקיים בפני בית הדין השרעי העידה האם כדלקמן:

"עד עכשיו אני לא מאמינה למה שאירע עם בעלי י.מ. שמבקש ממני לעזוב את הבית. זה אך טבעי שיהיו בעיות בין בני זוג..."

 

            כן העידה היא:

"לצערי בעלי קמצן בכל מה שקשור לצרכי הבית"

 

ומעל הכל מסרה היא במסגרת דיון זה:

"וקרה שפעם הוא הגיע עם שני אנשים זרים ולא פתחתי להם את הדלת. קרה שהוא החליף את מנעול הדירה בלי ידיעתי, ניתק את החשמל ואת הגז מים....בעלי לא נהג איתי באלימות פיסית ..."

 

36.8.     בעדותה זו אין זכר "לרעולי פנים" שנכנסו לביתה. מה שכן נמצא היא עדות מפורשת, כי לא ננקטה כנגדה אלימות פיזית מצד בעלה. כמו כן, עדות זו מחזקת את המסקנה כי הסכסוך מקורו בתביעה הרכושית ובסכסוך הכספי בין הצדדים. באלה אין די כדי להצדיק מניעת כניסת האיש לדירה.

 

36.9.     בהמשך לאמור אציין כי בהחלטת בית הדין השרעי  מיום 16.12.14 נכתב בין היתר:

"הנתבעת חזרה והוכיחה כי היא דורשת ורוצה את בעלה ואף שאין ביניהם סכסוך"

               

36.10.   בנוסף אציין, כי עיון בכל כתבי הטענות מלמד, כי לא צורף ולו נספח אחד אשר יאמת טענותיה של האישה בדבר אלימות.

 

36.11.   מדובר על מקרה קלאסי של סכסוך כספי בין בני זוג ללא אירועי אלימות כלשהם היכולים להצדיק מניעת כניסת האיש לדירה. מדובר במקרה שבו האשה אינה זכאית למזונות אשה, בשעה שגרסתה ועדותה של האשה כלל אינן עומדות "בנטל השכנוע" ואינן מגיעות לדרגת מהימנות של 'מאזן הסתברויות'.

 

36.12.   מנגד, עדותו של האיש (הלקוחה מתיק צו ההגנה ה"ט 12026-03-14) מהימנה עלי הרבה יותר. מעדות זו עולה, כי הצדדים רבו במהלך חודש ינואר 2014 והאיש עזב את הבית למספר ימים לשם התרגעות כפי שנהג לעשות, וכל נסיונותיו לשקם הנישואין לא עלו יפה.

 

"ש.    מה יש בינך לבין המבקשת?

ת.      מאז שנישאנו, היא ואביה מקללים אותי ואת המשפחה שלי, מאיימים עלי, באותו יום, 20/1/14, על הבוקר, היא התחילה לקלל את הוריי, התחילה לצעוק ולאיים עלי. אני שתקתי ויצאתי מהבית על מנת להרגיע אותה וזה לא פעם ראשונה שהיא צועקת עלי. ועירבנו אנשים, והם זיהו אותה בחודש 10/13 ואותו דבר, הייתה בעיה אנשים מכובדים החזירו אותה. אביה מאיים עלי, מתקשר אלי הרבה, כל פעם שיש בינינו ויכוח אביה מתערב. באותו יום אני התרגלתי להשפלות שלה ולאיומים וסבלתי הכל כדי לשמור על המשפחה, וגם כאשר היא עשתה לי בלגן על הבוקר, והשפילה אותי ואמרה למשפחה שלי זונות, אני סבלתי את זה, ואני רציתי לצאת ולחזור כמו שאני עושה תמיד, זה היה ביום 20/1/14, יצאתי, אחרי שעה וחצי אביה מתקשר אלי, וזה מה שלא נתן לי לחזור הביתה, הוא איים עלי ואמר שהוא יראה לי, ואם אני אחזור הביתה הוא יביא לי משטרה ופסיכולוג, ובגלל זה לא חזרתי הביתה, אז עירבתי את רשם נישואין ואת הדוד שלה באותו יום כדי לפתור את הבעיה הזאת. דוד שלה באמת עלה לדירה ודיבר איתה, כנראה לא הצליח לתווך בינינו. בשעה 11:30 חזר, אני ביקרתי את דוד שלה ב**, הוא חזר ואמר לי "אני נוסע לירושלים לכמה ימים, אחרי שאחזור אני מבטיח לך לפתור את הבעיה הזאת" אמרתי שבסדר. אז שאל אם אני יכול להסתדר, אמרתי שבינתיים אגור אצל הוריי, אבל כל הבגדים בבית, חפצים, בגדים, יום חמישי הוא היה אמור לחזור, אז שאלתי אותו אם חזר, אמר שלמחרת חוזר, אמרתי שאני צריך בגדים, להתקיים, אין לי כלום, אז הוא אמר שאני אעלה לדירה, לקחתי את אבי ואת רושם נישואין כדי לקרב ביני לבינה, אז הלכנו וצפצפנו, לא היה אף אחד רעול פנים. אני הייתי, אבי ורשם נישואין. צלצלנו בדלת רציתי לפתוח את הדלת, אבל הדלת הייתה בפנים, ואז הלכנו. הוא התעקש להישאר כדי לפתור את הבעיה והוא התחיל ביד שלו ללחוץ על הלחצן ולא פתחה, אחר כך היא שלחה לי הודעה "לא הייתי עם כיסוי ראש, תיכנס" זה היה בסביבות שעה 21:00, ואז ניסינו שוב לעלות.

ש.      אתה אומר שרצית לקחת מהבית חפצים ובגדים.

ת.      לא. הכוונה שלי לקחת, אבל במקביל חשבתי שזה בית שלי, אולי האנשים המכובדים ינסו לתווך בינינו, אז לקחתי אותם איתי.

ש.      היא שלחה לך הודעה?

ת.      כן

ש.      לפני זה התקשרה אליך?

ת.      לא

ש.      היא שלחה לך הודעה שאתה יכול להיכנס.

ת.      נכון

ש.      למה לא חזרת לקחת בגדים?

ת.      כי פחדתי. שתפתח לי תיק. וגם המכובד מהכפר שלהם הלך ולא רציתי לומר לו בשעה 21:00 לחזור.

ש.      זה היה ביום 23/1?

ת.      כן

ש.      פעם היא פתחה נגדך תיק?

ת.      עובדה שאביה....

ש.      האם היא הגישה נגדך תביעה?

ת.      אביה איים עלי.

ש.      היא איימה עליך?

ת.      אביה איים שיביא לי משטרה.

ש.      היא איימה עליך?

ת.      היא אמרה שתעשה לי בעיות, ביום 20/1/14."

  1. בשולי הדברים אציין כי לאורכה ולרוחבה של הפסיקה נשתרשה ההלכה כי דיני המזונות שמכוח הדין כפופים לעקרון תום הלב וחוסים בצלו (ראה ע"א 700/81 פז נ' פז פ"ד לח(2), 736 מפי כב' השופט אלון; בג"צ 566/91 עמרני נ' ביה"ד הרבני הגדול תקדין עליון 82 (3), 1385 ועוד). בענייננו עסקינן בבני זוג אשר נשואים זמן קצר (פחות משנה), חיים ביחד בקושי 3 חודשים ונפרדים כאשר האשה מודה בפנייתה לבית הדין כי הפרידה הייתה על רקע סכסוך בו נאמרו מילים קשות הן על ידי האיש והן על ידה כנגדו. האיש עזב הדירה לצרכי רגיעה כך כאשר מבקש הוא לשוב ולהיכנס לדירה  ולו למטרת פיוס האשה מונעת זאת ממנו ומעלילה עליו כי נהג בה באלימות שמאוחר יותר היא עצמה מודה שלא הייתה. ברקע יש ליתן הדעת לטענות האיש כי אבי האשה מאיים עליו שתוגש נגדו תלונה במשטרה ותלונה אחת אכן הוגשה. ברי, כי מדובר בנסיבות שבהן האשה לא מאפשרת לאיש לחיות עמה ולהיכנס לדירה ועל כן איבדה זכאותה למזונותיה למן הרגע שעשתה כן ואילך.

 

  1. לאור כל המבואר לעיל, אני מורה על דחיית התביעה למזונות אשה.

 

ח.        בחינת צורכי הקטין:

 

  1. הצדדים אינם חלוקים על תחולת הדין האישי ובהקשר זה אין לי אלא להפנות לפסיקות קודמות וידועות לפיהן החבות לשאת במזונות הילדים היא של האב והיא מוחלטת. מצד שני, מדובר בהיקף חיוב אחיד בדרגת "כפאייה" המתייחס לפרטי לבוש, מזונו, שיכונו ובריאותו ואף השכלתו של הילד (תמ"ש (חד') 1320/01 ע.א. ואח' נ' ע.י. [פורסם בנבו] (18/10/2006) ; תמ"ש (י-ם) 12881/03 ה.א. נ' א.א, [פורסם בנבו] (28/8/2005) ; תמ"ש (נצ') 2881/03 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (29/5/2006)).

 

39.1.     בדיון העידה האם ביחס לצרכי הקטין כדלקמן:

"ש.    האם נכון שלקטין סך של 1,400 ₪ מספקים אותך?

ת.      לא

ש.      הילד נמצא בגן?

ת.      לא.

ש.      כמה את קונה טיטולים בחודש?

ת.      בשבוע קונה אחת, בסך של 50 ש"ח

ש.      יש מבצעים זה 35 ש"ח

ת.      זה גיל קטן זה עולה יותר

ש.      כאשר יגדל יהיה פחות

ת.      לא יודעת בדיוק. אני לא מניקה את התינוק.

ש.      את קונה מטרנה או סימילאק

ת.      נוטריליון זה עולה 55 ש"ח

ש.      כמה את קונה?

ת.      כל יומיים קונה קופסא קטנה

ש.      מה עוד אתה קונה לו?

ת.      רק נוטרליון ובגדים אני צריכה הרבה. כי הוא כל יום גודל, והוא גם צריך הרבה בגדים כי הוא פולט הרבה, ביום מחליפה לו 4 חליפות, אני עושה כביסה אבל צריכה בגדים

ש.      אחרי הלידה קנית בגדים

ת.      כן

ש.      יש לך קבלות?

ת.      לא. "(ראה עמוד 25 שורות 15-29 לפרוטוקול וכן עמוד 26 שורות 1-7).

 

  1. ובהמשך לשאלות בית משפט השיבה האם:

"משיבה לשאלות בית משפט

ש.            מה כן מספיק לילד?

ת.            אולי 1,800 ₪ או 2,000 ₪"(ראה עמוד 26 שורות 19-21 לפרוטוקול).

 

  1. לכתב התביעה צירפה האם את המסמכים הבאים: קבלות מ"סופר פארם" בסך 595.30 ₪, קבלה עבור תרופות ואביזרים לתינוק בסך 496 ₪, קבלה מM&H על סך 692.80 ₪,קבלה מפוקס בסך 494.20 ₪, קבלה עבור רכישת בגדי תינוק מ-MOTHERCARE בסך 849.80 ₪, קבלה נוספת מזארה בסך 245 ש"ח וכן קבלה נוספת מחנות ריסט עבור ביגוד תינוקות בסך 290 ₪.

 

  1. לאור ממצאים אלו להלן אבחן את צרכי הקטין בהתאם לרכיבים אשר נדרשו בכתב התביעה:

42.1      כלכלה- האם עתרה לקבלת 1,200 ₪ שהינו סכום מופרז בעיני, לא צורפו כל קבלות התומכות בכך כי זהו הסכום אשר צורך הקטין בעבור כלכלה, יחד עם זאת אין ספק כי המדובר ברכיב הכרחי לקיומו של הקטין ,עלות תחליפי החלב הינן גבוהים ומצאתי להעמיד רכיב זה בשיעור 700 ₪ לחודש.

 

42.2.     ביגוד +טיטולים- האם צירפה קבלות בסכומים בלתי מבוטלים עבור רכישת בגדי תינוקות כאשר בכלל הקבלות היה פירוט כי אכן נרכשו בסכומים אלו בגדים עבור הקטין, לא זו בלבד אלא שעסקינן בקטין אשר גודל מיום ליום וקיים צורך לרכוש עבורו בגדים באופן אינטנסיבי, יחד עם זאת הסכומים אותם דרשה הינם מוגזמים בעיני ואני מעמיד רכיב זה על סך 300 ₪ בחודש.

42.3.     היגיינה- אין ספק, כי בגילאים אלו נדרשות הוצאות עבור מגבונים, משחות שונות סבונים מיוחדים אשר עלותה גבוהה אם כי לא בסדר גודל לו עותרת האם ואני מעמיד רכיב זה בסך 200 ₪ בחודש.

 

42.4.     הסעות- הקטין אינו שוהה במסגרת חינוכית לא ברור בגין מה נדרש רכיב זה, כמו כן לא צורפו כל ראיות המעידות על הוצאה זו ואין בידי לקבלה.

 

42.5.     הוצאות רפואיות- אין ספק כי המדובר ברכיב הכרחי אותו מצאתי להעמיד על סך 50 ₪.

 

42.6.     מדור- האם כיום מתגוררת יחד עם הקטין בדירה בה התגוררו הצדדים אולם אין ספק כי לאחר הכרעה בתביעה הרכושית תיאלץ היא לשכור/לרכוש דירה. במקרה שכזה על האב לספק 30% מעלות המדור והחזקתו בהתאם למדור סביר שתמצא האם עבורה ועבור בנה בהיקף של עד דירת 3 חדרים באזור בו גרו הצדדים.

 

42.7      התובעת לא צירפה ראיות בעניין המדור ובעדותה העידה היא בעניין זה כדלקמן:

" ש.   אם ימצא שהדירה הזאת לא שלך, איפה תגורי?

ת.      אני צריכה דירה. לא אגור אצל ההורים

ש.      תשכרי דירה או תיקני דירה?

ת.      לא יודעת. אני לא חשבתי על זה.

ש.      מה את חושבת?

ת.      קשה לי לומר. אני צריכה לחשוב על זה. אני לא רוצה לשכור דירה וכל פעם לעבור מדירה לדירה, זה משפיע על הילד

ש.      איפה תרצי לגור?

ת.      בעיר  ***.. "(ראה עמוד 26 שורות 22-30 לפרוטוקול).

 

42.8.     על מנת להכריע בסוגיית המדור בית המשפט ייצא מנקודת הנחה לפיה שכר הדירה עבור דירה שתשכור האם בעתיד יעמוד על סך של עד 1,800 ₪ וכי הוצאות החזקת המדור השוטפות הינן כ-500 ₪ בחודש כך שחלקו של האב יעמוד על פי הלכת הראל על 30% מסך 2,400 ₪ דהיינו כ-770 ₪ בערך חלקו במדור והחזקתו (ע"א 52/81 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201, 205)).

 

 

 

 

 

 

  1. להלן סיכום צרכי הקטין כעולה מהראיות, מסמכים ועדויות שבפניי:

           

הרכיב/הקטין

מוחמד

כלכלה

800

ביגוד והנעלה

300

היגיינה

200

הוצאות רפואיות

50

סיכום צרכים

1,350

 

  1. הסכום האמור לעיל בתוספת קצבת הילדים של הקטין מביא החיוב במזונות לגדר הסכום שהאם מעוניינת בו במקור (כ-1,800 ₪ בחודש כפי עדותה בפניי). בנוסף וככל שייקבע בהליך הרכושי כי לתובעת אין זכויות בדירה והיא תידרש לגור בדירה שכורה, הרי שבכפוף להמצאת חוזה שכירות חתום עם צד ג' שאינו בן משפחה, על האב יהיה לשלם עד 600 ₪ מגובה שכר דירה (30% משכ"ד עד 1,800 ₪ בחודש) ועוד 170 ₪ השתתפות בהחזקת הדירה. אם תקבל האשה סיוע בשכר דירה, השתתפות האב במדור הינה לאחר ניכוי ההשתתפות מגובה שכר הדירה.

 

ט.        בחינת הכנסות הצדדים:

  1. לעניין הכנסות האם, האם צירפה תלושי שכר מהם עולה כי אינה שבה לעבוד במשרה מלאה וכי הכנסותיה הינן מזעריות בשיעור 1,400 ₪ בממוצע. גם בדיון מסרה האם לעניין השתכרותה:

" ש.   מה ההשתכרות שלך?

ת.      אני לא עובדת קבועה. אני ממלאת מקום.

ש.      עכשיו את עובדת?

ת.      לפעמים

ש.      בתקופה שהיית נשואה לנתבע, עבדת?

ת.      עבודה לא קבועה, ממלאת מקום

ש.      כמה השתכרת?

ת.      מילוי מקום לפי משרד החינוך, לא יכולה לומר כמה, חודש עובדת חודש לא

ש.      בחודש שעבדת כמה קיבלת

ת.      600 ₪ או 400 ₪ לחודש

ש.      כמה שעות את עובדת בחודש?

ת.      זה תלוי. למשל חופשת הלידה של משרה מלאה או חלקית, זה תלוי, אם מתקשרים או לא"(ראה עמוד 23 שורות 26-30 וכן עמוד 24 שורות1-6 לפרוטוקול).

 

  1. אין ספק, כי עם הכנסת הקטין לפעוטון תוכל האם שהינה מורה בהכשרתה למצות את מלוא פוטנציאל השתכרותה ולהעמידו על סך של 5,000 ₪ לכל הפחות.

 

  1. האב טען כי השתכרותו נמוכה אולם לא צירף כל נתונים התומכים בטענתו, בע"א 378/80 צורי יצהר נ' מיכל יצהר ואח', פ"ד לה(1), 328 נפסק, כי יכולתו של אב לשאת במזונות ילדיו, אינה נמדדת רק בהכנסתו בפועל, אלא גם בפוטנציאל השתכרותו. כמו כן נפסק, כי על האב להתאמץ עד קצה-גבול-יכולתו ואף להשכיר עצמו כפועל פשוט, כדי שיוכל לזון את ילדיו הקטינים (ראה, למשל: ע"א 378/80 הנ"ל, וע"א 364/62 דגני נ' דגני, פ"ד יז 1989). כאמור, בענייננו עסקינן באב מהנדס כך שפוטנציאל השתכרותו גבוה ועליו למצותו.

לכן אני מעמיד את השתכרותו בפועל על סך 9,000 ₪, כך שבהחלט לאחר פסיקת המזונות נותר הרבה מעבר למינימום לקיומו.

 

י.          פסק הדין בעניין מזונות הקטין

 

  1. אני דוחה התביעה לפסיקת מזונות אישה ומקבל התביעה למזונות קטין , אך לא בשיעורים המדויקים שנתבקשו על ידי האם. אני קובע, כי פוטנציאל ההשתכרות של האב הינו 9,000₪ בחודש.

 

  1. פועל יוצא הוא שהנתבע מחויב החל מהיום במזונות ילדו, מדורם וחינוכו כדלהלן:

 

50.1      האב מחויב בתשלום מזונות מ.מ. 1,350 ₪ ובנוסף מחוייב הוא במדורו עד לסך של 600 ₪ ובהחזקת מדור בסך 170 ₪ בהתאם להוראות סעיף 44 לפסק הדין (ובכפוף לכך שהאם תציג חוזה שכירות חתום עם צד ג' שאינו בן משפחה).

 

50.2      דמי המזונות ישולמו לחשבון הבנק של התובעת ודפי בנק המעידים על ביצוע התשלום יהוו ראיה חותכת ומכרעת לביצוע תשלום המזונות בפועל.

 

50.3      דמי המזונות הנקובים לעיל, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מדי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שיתפרסם ביום 15/5/15 (להלן "מדד הבסיס").

 

50.4.     דמי המזונות הנ"ל יותאמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ"ל מדי שלושה (3) חודשים (ללא תשלומים רטרואקטיביים) כאשר ההתאמה הראשונה למדד, תבוצע בעת פרעון דמי המזונות של חודש דצמבר 2015.

 

50.5.     דמי המזונות הנ"ל ישולמו לידי האם עד שימלאו לקטין שמונה עשרה (18) שנים או עד לסיום לימודיה/ו התיכוניים – לפי המאוחר מבין שני המועדים הנ"ל.

 

50.6.     דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקיצבת הילדים המשולמת לה ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קיצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין, בהיותה אם משמורנית של הקטין.

 

50.7.     בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים בחלוקה שווה בהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הקטין אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) והכל לפי הוראות אלו:

 

א.         הוצאות ריפוי ובריאות חריגות, אשר אינן ממומנות על ידי ביטוח הבריאות הממלכתי הינן לרבות טיפולי שיניים, אורטודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, ריפוי בעיסוק, תרופות שאינן בסל הבריאות.

 

ב.         הוצאות חינוך חריגות, אשר אינן ממומנות ע"י חוק חינוך חובה חינם הינן לרבות פעוטון, צהרון, שיעורי עזר (ככל שיידרשו לקטינים, בהמלצת גורם מקצועי ו/או מחנך כיתה), טיולים מטעם בית הספר, עד שני חוגים (בהגבלה עד לעלות חוג בסך 200 ₪ עבור כל ילד).

 

ג.          הנני קובע, כי כל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות. תנאי זה מהווה תנאי סף לחיוב האב בתשלום חלקו בהוצאות החריגות והאב רשאי לדרוש אישור על כך – ככל שניתן להשיג אישור כאמור. חיוב האב בגין הוצאות חריגות הינו רק מעבר לגמלת החינוך שתקבל האם מהמל"ל ככל שתקבל.

 

ד.         מובהר, כי אם הנתבע לא ישלם במישרין את חלקו בהוצאות החריגות, תהא רשאית התובעת לשלם את מלוא ההוצאה בעצמה ולחזור אל הנתבע במסגרת הליכי הוצל"פ, כאשר החיוב בגין חלקו בהוצאות החריגות הן חלק אינטגרלי מדמי המזונות.

 

ה.         הנני מחייב את הצדדים להתייעץ זו עם זה ועם גורמים מקצועיים מוסמכים בטרם הוצאת הוצאה כאמור שהיא מעל 100 ₪. הוצאות חריגות מתחת לסכום זה, אינן חייבות בהתייעצות ו/או בהסכמת הצד שכנגד, אך חייבות ביידועו מבעוד מועד.

 

ו.          לפני הוצאת כל הוצאה חריגה כאמור לעיל, שאינה הוצאה של חירום, תמציא התובעת בדואר רשום מכתב לנתבע ובו פירוט ההוצאה, המועד בו היא אמורה לשלם וחיוניותה. ככל שהאב לא יחלוק בכתב תוך 7 ימים מיום קבלת המכתב מיעם האם על חיוניות ההוצאה או שיעורה, כי אז הצעת המחיר מטעם האם תחייב את שני הצדדים.

 

ז.          ככל שהאב חולק על חיוניות ההוצאה, יכריע הגורם הרלוונטי (בהוצאות חינוך – המחנכת, ובהוצאות בריאות – רופא המשפחה או רופא השיניים של הקטין).

ככל שהאב חולק על שיעור גובה ההוצאה, עליו לצרף לתשובתו בכתב הצעת מחיר מטעם הגורם שמטעמו באזור מגוריו של הקטין, וככל שהוצאה זו זולה יותר מהצעת האם, הוא לא יחויב אלא עד כדי מחציתה.

 

  1. אין צו להוצאות בגין התביעות שבכותרת שעה שנפח ההתדיינות בהן היה שולי לעומת ההליך הרכושי.

 

  1. בשולי פסק דין זה יצוין, כי מקום שהאשה לא עדכנה כלל את האיש בדבר לידת הקטין וצרכיו ולא סיפקה לו הזדמנות לרכוש ולממן רכישת מוצרים ראשוניים עבורו, הוא פטור לפי הוראות הדין השרעי ממימון הוצאות אלו.

 

  1. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

 

ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים

ניתן היום,  ז' באייר התשע"ה, 26 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ