שליבו ואח' נ' קולב

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות מיום 10.5.10 (כב' הש' ד' פיינשטיין), אשר הומצא לידי המבקשים ביום 8.6.10, בגדרו נדחתה תביעת המבקשים לתשלום דמי תיווך.

אלה עיקר העובדות הצריכות לעניין: ביום 20.3.06 חתמה המשיבה על הסכם לתשלום שכר טרחה בעבור שירותי תיווך מטעם המבקשים, בקשר עם מכירה או העברה של זכויותיה בבית מגורים הבנוי בתחום נחלה 43 במושב בית זית (להלן בהתאמה - הסכם שכר הטרחה; הנכס). בהתאם לסעיף 3 בהסכם שכר הטרחה, חייבת המשיבה בתשלום שכר טרחה בעבור תיווך במצב דברים בו כתוצאה מהצעה שהציע קונה שהובא על-ידי המתווך הושג הסדר, אשר מכוחו זכאית המשיבה לקבל את שווי חלקה בנכס "על בסיס מחיר שלא יפחת מ - 500,000$ אותו הציע הקונה האמור". כעולה מנספחי הבקשה, בעלי הזכויות בנחלה 43 הם ציפורה וצבי שומר (להלן – בעלי הנחלה), והנכס נבנה בתחומי הנחלה בהתאם לזכויות "בן ממשיך" שהיו בידי בעלה לשעבר של המשיבה. ביום 16.7.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכם, שלפיו הועברו זכויות המשיבה בנכס לידי בעלי הנחלה בעבור סכום של כ - 350,000 דולר ארה"ב (להלן – העברת הזכויות). המבקשים דרשו כי ישולם להם שכר טרחה בעקבות העברת הזכויות. הם טענו כי ההסכמה על העברת הזכויות הושגה בעקבות משא ומתן שנוהל בין שני קונים פוטנציאליים, שהגיעו בעקבות מאמצי התיווך של המבקשים. עם הקונה הפוטנציאלי הראשון, מר קריספי, אף סוכם מחיר העסקה בסך של 575,000$ ונחתם הסכם ביום 10.1.08, אך זה בוטל בהמשך בהסכמת הצדדים. המו"מ השני נוהל מול משפחת מזרחי, אשר הגישו ביום 6.8.08 הצעת לרכישת הנכס בסך של 2,200,000 ₪. המשיבה סרבה לשלם למבקשים את שכר הטרחה.

בית המשפט קמא דחה את התביעה וקבע כי סעיף 3 בהסכם שכר הטרחה אינו חל בנסיבות העניין, וזאת משני טעמים: הטעם הראשון נוגע לסכום עסקת המכירה, הנופל מסכום המינימום הנקוב בהסכם שכר הטרחה. הטעם השני, נעוץ בכך שלא הוכח כי המשא ומתן עם הקונה הפוטנציאלי היה הגורם אשר הוביל לכריתת עסקת המכירה.

בגדרה של בקשת רשות הערעור טוענים המבקשים, כי טעה בית המשפט קמא כשלא קיבל את פרשנותם לסעיף 3 להסכם התיווך, שלפיה כוונת הצדדים הייתה כי הסכום הנקוב של 500,000$ מגלם סכום של עסקת ברוטו, הכולל גם את תשלומי המיסים. בגדרו של ההסכם שנכרת עם מר קריספי, הוסכם על מכירת הנכס בסכום של 575,000$, כאשר מתוך סכום זה הוקצה סך של 195,000$ לצורך תשלום דמי חכירה למינהל, מס שבח מקרקעין, מס מכירה וכן מיסים והוצאות נוספים הכרוכים בפיצול נחלה 43. יתרת התשלום בסך 380,000$ היא התמורה שאמורה היתה להיות משולמת למוכרים. בפועל, שולם למוכרים סכום דומה כנגד העברת הזכויות לבעלי הנחלה. לטענת המבקשים, הואיל והעברת הזכויות איננה עסקת מכירה, אלא פיצוי מאת בעלי הנחלה תמורת ויתור על הזכויות בנכס, לא נדרש בגינה תשלום של מיסים כלשהם. דהיינו; השווי שהגיע בסופו של יום לידי המוכרים דומה מאוד למה שהיו מקבלים אילו היה נמכר הנכס בסכום ברוטו של 500,000$.

לעניין הקשר הסיבתי טוענים המבקשים, כי המשיבה לא טענה כי היה גורם נוסף שהוביל לשיפור בסכום אותו קיבלה מידי בעלי הנחלה, וכי היא אף הודתה בעת הדיון בפני בית המשפט קמא, כי השתמשה בהצעות שהובאו על-ידי המבקשים כדי לשפר את הסכום שתקבל מידי בעלי הנחלה בעבור העברת זכויותיה.

דין הבקשה להידחות.

הנטל להוכחת קיומו של קשר סיבתי בין העברת הזכויות מידי המשיבה לידי בעלי הנחלה, במתכונת עליה הוסכם בפועל, לבין המשאים ומתנים שנוהלו עם הקונים הפונטציאליים, מוטל על המבקשים, ולא על המשיבה. עיון בחומר שהונח בפני בית המשפט ובפרוטוקול הדיון שנערך בפני בית המשפט קמא מעלה, כי המבקשים לא הרימו נטל זה: אין סמיכות זמנים בין המועד בו נערך הסכם העברת הזכויות (15.7.09) לבין המועד האחרון שבו צוין כי נוהל מו"מ עם הקונים הפוטנציאליים (אוגוסט 2008); מכתבו של ב"כ המשיבה מיום 14.11.07 אינו תומך בעמדת המבקשים, שכן הוא מתייחס למו"מ עם מר קריספי ולא לעסקת העברת הזכויות; המשיבה גם לא הודתה בדיון, כפי שטענו המבקשים בבקשתם, כי השתמשה בהצעות הקונים הפוטנציאליים כדי לשפר את הסכום שתקבל בעד העברת הזכויות. כל שאמרה באותו דיון הוא שעורך הדין שלה שכנע אותה שכדאי להראות את הנכס לקונים פוטנציאליים, גם בהיבט של ניהול המשפט בבית המשפט לענייני משפחה.

אין די בדברים אלה כדי לקשור באופן מספק בין המו"מ עם שנוהל עם הקונים הפוטנציאליים לבין עסקת העברת הזכויות, ואין בהם די כדי לקבוע ממצא עובדתי, שלפיו כתוצאה מההצעות של הקונים הפוטנציאליים הושג הסכם העברת הזכויות. קיומו של דמיון בין הסכומים שהוצעו בעבור הנכס אינו אינדיקציה מספיקה לעניין זה. מטבע הדברים, שוויו של נכס הוא נתון שניתן להערכה גסה בכלים אובייקטיביים, ועל כן קיומן של הצעות רכישה בקנה מידה דומה אינו מלמד בהכרח על השפעה הדדית ממשית בין הצעות אלה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור - נדחית. אין צו להוצאות. הפיקדון יושב לידי המבקשים.

ניתנה היום, א' אלול תש"ע, 11 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: