החלטה
בקשה למתן צו מניעה המורה למשיבה (להלן: "העיריה") לעכב הליכי פינוי המקרקעין הנמצאים ברח' טשרניחובסקי 2 בחיפה עליהם מנהל המבקש עסק למכירת פרחים באמצעות מבנה שהקים במקום.
1.המבקש מפעיל דוכן פרחים החל משנות ה-80 ברח' טשרניחובסקי 2 בחיפה. בשנת 1987 ניתן לו רשיון רוכלות על ידי המשיבה, זאת במסגרת תוכנית לשיקום עבריינים שיזמה המשיבה ושעיקרה היה מתן אפשרות למכירת פרחים בשולי מדרכות ברחבי העיר. רישיון הרוכלות של המבקש חודש מידי שנה עד 2001 שאז בנה המבקש גג מקונסטרוקציית ברזל עם קירוי פח על גבי המדרכה הציבורית ללא היתר בניה. משנה זו לא חודש רישיון הרוכלות שלו.
2.בשנת 2003 הרסה המשיבה את המבנה שבנה המבקש במקום זאת לאחר שניתן צו הריסה מנהלי (כאמור בעקבות הפרת תנאי הרוכלות על ידי המבקש: שלילת אפשרות המעבר במדרכה, הרחבת העסק לתוך גן ציבורי המשיק למדרכה, הריסת קיר תומך וביצוע חפירה לשטח הגן הציבורי).
זמן קצר לאחר ההריסה הקים המבקש את המבנה מחדש.
3.לאחר ביצוע ההריסה הוציאה המשיבה (בשנת 2003) הודעת דרישה בהתאם לסעיף 23 לחוק עזר חיפה (רוכלים) תש"ם-1980, לפיה הוא נדרש לפנות את המקום. הודעה זו בוטלה ע"י בית המשפט לענינים מקומיים. ערכאת הערעור בטלה ההחלטה (מטעמי סמכות ענינית) ואפשרה למבקש לפנות לבית המשפט לענינים מנהליים.
4.בשנת 2004 הוצא צו הריסה נוסף למבנה ברם צו זה בוטל על ידי בית המשפט לענינים מקומיים בנימוק כי הקונסטרוקציה הנוכחית אינה מחוברת לקיר הציבורי ולא לרצפה, ומכל מקום נקבע כי הדרך להבטיח כי המבקש עומד בתנאי החוק אינה מנהלית אלא משפטית. החלטת בית המשפט לענינים מקומיים אושרה על ידי בית המשפט המחוזי.
5.בהמשך הוציאה המשיבה דרישות פינוי נוספות מכח חוק העזר (רוכלות) הן ביום 19/2/07 והן ביום 12/3/07.
6.מעבר לכך עומדים כיום נגד המבקש שני הליכים שטרם הסתיים הדיון בהם: כתב אישום שהוגש נגדו בגין ניהול עסק ללא רשיון, וכתב אישום בגין בניה ללא היתר בניה.
7.בגין דרישת המשיבה מיום 12/3/07 (כאמור דרישה שהוצאה מכח חוק העזר רוכלות - לפנות ולסלק משטח המדרכה הציבורית את הדליים, הפרחים, העציצים, הברזלים, קרשים וכל חפץ אחר ולהפסיק את העיסוק ברוכלות) הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לענינים מנהליים בה טען כי לא מדובר בעסק של רוכלות אלא בעסק המתנהל במבנה של קבע, ולפיכך חרגה המשיבה בהוצאת הדרישה.
8.בית המשפט (כב' הש' ברלינר) דחה מכל וכל את טענות המבקש וקבע כי על אף שהמבקש הקים במקום מבנה, הרי שעדיין מדובר בעסק של רוכלות, ומכאן שהמשיבה לא חרגה מסמכותה. כן קבע כב' הש' ברלינר כי:
"בנתוני המקרה..נראה לי להעדיף את האינטרס הציבורי. כיום לא נראה כי העותר זקוק לשיקום, וביכולתו לפעול כמו כל אדם מן השורה. ענין השיקום כבר אינו אקוטי לגביו, משניתק מן הפשע לפני שנים ואף הצליחה משפחתו להפעיל עוד שתי חנויות פרחים בחיפה. מנגד, יש לזקוף לחובתו את הפעולות הבלתי חוקיות הנוגעות לבניה במקום תוך שהעז להרוס קיר תומך ופלש לגן ציבורי. הוא ממשיך לפעול במקום ללא רשיון רוכלות וההרשעה שהורשע בכך וההחמרה בעונשו בערכאת הערעור לא הועילו. ההפרעה לציבור בהפעלת עיסוקו בפרחים במקום מונעת מעבר חופשי במדרכה, והמדרכה אינה שלו אלא של הציבור וצריכה לעמוד לרשות הציבור".
9.ערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה אף הוא, ואחזור על עיקרי הדברים שקבע כב' הש' רובינשטיין:
"מדובר בסיטואציה מקוממת שהמערער הוא משל לה. מה שהיה עסק של רוכלות..הופך בריש גלי לחנות אם גם לא כדת וכדין, וזאת בלא רישוי, בלא היתר, וברבות הימים נשמעת זעקת הגוזל הנגזל ונטען כי מששינה העסק פניו ממה שהיה (עד 2001) ברשיון עסק של רוכלות, ננעלה דלתה של הרשות להתייחסות לעסק כרוכלות....עסקינן במקרה של "השדרגת שלא כחוק וגם קבלת קביעות" ...בנידון דידן פקע רשיונו של המערער ב-2001 וקרבים אנו ליום ההולדת השמיני של הפעלת העסק בלא רישיון רוכלות, רישיון עסק והיתר בניה, בסככה הנראית..כמבנה קונסטרוקציה התופס את המדרכה לאורך פיסת מדרכה גדולה מאוד, ועיני החוק רואות וכלות....לדידי השאלה שיש לבחון כיום אינה מהו כיום המקום אלא למה ניתן לו הרישיון מלכתחילה...
שורש הענין שלפנינו הוא האם מקום שרוכלות משנה את פניה בחטא, על הרשות להפסיק להתייחס אליה ככזאת ולדון בה לפי פניה החדשים, הגם שהיא "אותה גברת בשינוי אדרת"...
"מעילה בת עולה לא תצמח זכות תביעה" ומרוכלות שהיתה למבנה "קבוע" אין מקום לגזור שינוי של מעמד רוכל לצרכי החוק...מדובר בעסק של רוכלות. נושא המבנה, לטעמי, אינו פועל לטובת המערער, שכן אחזור בלא לאות על כך שמפעילות בלתי חוקית, תהא אשר תהא, לטעמי אין צריכה לצמוח זכות. אין אדם יכול להתנחל בגשר ברוקלין ואח"כ לטעון לזכויות בו. ההבחנה בין אכיפה מנהלית לשיפוטית שאליה נדרש המערער יפה כוחה בהקשרים שונים, כמובן, אך בסופו של יום בהליכים שיפוטיים עסקינן וגם השכל הישר אינו יתום".
טענות הצדדים:
10.המבקש טוען כי לא ניתן לפנותו מהנכס אלא ע"פ פסק דין של פינוי הכולל הוראה אופרטיבית לפינוי, ומכאן שפסק דינו של בית המשפט העליון אינו יכול להוות תחליף לפסק דין של פינוי.
הודעת הדרישה שאושרה בבית המשפט העליון היא הודעה מ-2003 ואילו בניית המבנה במקום נעשתה בשנת 2004 כך שהודעת הדרישה כלל לא יכולה היתה להתייחס למבנה, ומכל מקום הודעת דרישה אינה תחליף לפסק דין של פינוי.
מאזן הנוחות פועל לטובת המבקש מאחר ופינויו מהווה שינוי הסטטוס קוו מזה 30 שנה.