אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שכטר נ' שבת ואח'

שכטר נ' שבת ואח'

תאריך פרסום : 17/07/2011 | גרסת הדפסה
עש"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
30332-04-11
17/07/2011
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
ילנה שכטר על ידי ב"כ עו"ד איתן פלג ו/או אייל ביבר
הנתבע:
1. ששון שבת
2. לבנה שבת

פסק-דין

פסק דין

ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום מקרקעין בירושלים בתיק מס' 61/07 (המפקח פנחס לוי), אשר ניתן ביום 3.3.11, ובו התקבלה תביעתה העיקרית של המערערת, ולצד זאת נקבע כי נוכח התנהלותה במסגרת הליך זה, מחויבת היא בתשלום הוצאות לטובת המשיבים בסך 40,000 ₪. כמו כן, נדחו הסעדים המשניים להם עתרה המערערת.

הצדדים הינם בעלי דירות בבית משותף ברח' נופך 242 בירושלים (הידוע כגוש 28049 חלקה 13), ובו 60 דירות. בין הצדדים נתגלע סכסוך שעניינו, בתמצית, טענות הדדיות לפגיעה ברכוש המשותף.

הסכסוך החל עת בנתה המערערת מרפסת על גג הבית המשותף, מבלי שהתקבלה הסכמת הדיירים, ובכללם המשיבים, ומבלי שכונסה האסיפה הכללית לצורך אישור הבנייה. חרף זאת, המערערת היא זו שפתחה בהליכים משפטיים כנגד המשיבים, בתביעה לסילוק דוד השמש שלהם מהגג המשותף (מס' תיק 148/05). המפקח אשר דן גם בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים, קבע בפסק דינו מיום 3.10.06, כי עבודות הבניה שביצעה המערערת על גג הבית המשותף לצורך בנית מרפסת מהוות הרחבת דירה ועל כן, לצורך אישורן, נדרשת הסכמת 3/4 מבעלי הדירות ו-2/3 מבעלי הרכוש המשותף הצמוד לדירתם. מאחר שבידי המערערת לא היה הרוב הדרוש לשם כך (אלא הסכמה של 5 דיירים בלבד), ונוכח העובדה שלא כונסה האסיפה הכללית לצורך אישור העבודות, קבע המפקח כי על המערערת להרוס את כל עבודות הבנייה שעשתה על גג הבית המשותף, ובכלל זה לסלק את הריצוף ואת הגדר, לסגור את הפתח שפרצה בקיר דירתה לאותו גג ולהשיב את המצב בגג לקדמותו.

המערערת לא הגישה ערעור על פסק הדין, ותחת זאת הגישה, ביום 5.3.07, תובענה לביטולו, היא התובענה נשוא ערעור זה, בנימוק של שינוי הנסיבות, מהטעם שבינתיים קיבלה לידיה הסכמה בכתב של 75% מבעלי הדירות בבית המשותף. במסגרת תובענה זו עתרה המערערת גם למתן סעדים שונים כנגד עבודות בנייה שביצעו המשיבים (סילוק ידם מ-80 מ"ר בקומת הקרקע השייכים לרכוש המשותף, השבת המצב לקדמותו בכל הנוגע לפתח שתפחו בקיר החיצוני המפריד בין השטח הנ"ל לבין החניה ואשר נאטם באופן ארעי בלבד, הריסת מרפסת זיזית אותה בנו בצמוד לדירתם, איטום חלון שנפרץ על ידם בקיר החיצוני).

יוער כבר עתה, כי עד למועד הגשת התובענה לא התכנסה האסיפה הכללית לצורך אישור עבודות הבנייה של המערערת, ולכתב התביעה צורפו אך ורק חתימות של בעלי דירות בבית המשותף, על גבי טופס "הסכמה לביצוע עבודות הטעונות היתר בנייה". האסיפה הכללית התכנסה ביום 6.9.07, מספר חודשים לאחר הגשת התביעה ו-3 ימים לפני מועד הדיון הראשון בתובענה, ובה נכחו רק 2 בעלי דירות, מתוכם המערערת ובתם של בעלי דירה אחרת בבניין. יתר ההסכמות ניתנו באמצעות ייפויי כוח מטעם דיירי הבניין.

חרף העובדה שהמערערת לא ערערה על פסק הדין, אלא בחרה בהליך חריג של בקשה לביטול פסק דין, הכריע המפקח לגופה של התביעה וקבע, כי עבודות הבניה שביצעה המערערת אינן בגדר הרחבת בניה, אלא הענקת זכות שימוש ייחודית בגג הנמצא באותו מפלס עם דירתה, אשר לצורך אישורה נדרש רוב רגיל של בעלי הדירות, שצריך להתקבל בפורום של האסיפה הכללית. על כן, נוכח העובדה שעבודות הבנייה של המערערת לא אושרו ברוב רגיל במסגרת האסיפה הכללית, אלא רק הוצגו חתימות בעלי דירות בבניין, נכון היה המפקח לדחות את תביעת המערערת. אולם, לאור דברים שהשמיע משיב 1 במהלך עדותו: כי המערערת הייתה צריכה לבקש ממנו רשות לבניית המרפסת על הגג, ולו הייתה עושה כן, היה נותן לה את הסכמתו, החליט המפקח כי המערערת פטורה מלהרוס את עבודות הבנייה כפי שנקבע בפסק דינו הקודם. יחד עם זאת, השית המפקח על המערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪, וזאת נוכח התנהלותה במסגרת ההליך הנדון. עוד קבע המפקח, כי יש לדחות את טענות המערערת ביחס לעבודות הבנייה שביצעו המשיבים.

במסגרת הערעור שלפניי מלינה המערערת על עצם פסיקת ההוצאות נגדה ועל גובהן. כן מלינה המערערת על כך שהמפקח דחה טענותיה בדבר הפתח שפתחו המשיבים בקיר החיצוני וכן בעניין המרפסת והחלון בדירת המשיבים. המערערת מקבלת את קביעת המפקח הדוחה את טענתה בדבר השתלטות המשיבים על 80 מ"ר בקומת הקרקע.

דין הערעור להידחות.

אשר לטענות המערערת בעניין פסיקת ההוצאות, הרי שהלכה פסוקה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת הערכאה הדיונית בנושא זה. ההתערבות נעשית במשורה ובמקרים חריגים, כאשר נפלה טעות משפטית או דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעת הערכאה הדיונית (ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 626; ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פד"י לג(1) 509, 510).

המקרה שלפניי אינו מצדיק התערבות בהחלטת המפקח בעניין ההוצאות. עיון בפסק הדין מעלה כי המפקח ביסס את קביעתו ביחס לגובה ההוצאות על התנהלות המערערת, אשר גררה את המשיבים, שלא בטובתם, להליך משפטי ארוך ומייגע. דרך המלך הייתה להשיג מלכתחילה את הסכמת רוב בעלי הדירות בפורום של האסיפה הכללית. לו הייתה נוקטת המערערת דרך זו, עוד בטרם החלה בעבודות הבנייה, היה מתייתר הצורך בהליכים משפטיים. תחת זאת, בחרה המערערת לספח לעצמה את שטח הגג בבניין, מבלי לקבל את הסכמת רוב הדיירים, או אז הגישה תביעה נגד המשיבים לסילוק דוד השמש שלהם מהגג, על מנת שלא יפריע לה לשימוש בשטח "המסופח" (הליך מס' 148/05). לאחר שניתן פסק דין כנגד המערערת, אשר על פיו נדרשה להרוס את המרפסת שבנתה על הגג, שקטה היא על שמריה ולא הגישה על פסק דין זה ערעור. רק כעבור 7 חודשים, הגישה המערערת תובענה חדשה לביטול אותו פסק דין, בטענה כי יש בידה הרוב הדרוש לאישור הבנייה. חרף טענה זו של המערערת, כתב התביעה הוגש מבלי שכונסה מבעוד מועד האסיפה הכללית לצורך אישור הבנייה, כנדרש בחוק. למעשה, רק לאחר שהחל ההליך המשפטי נשוא הערעור, כונסה האסיפה הכללית, שבה נכחה דיירת נוספת אחת (בתם של בעלי דירה בבניין) מלבד המערערת, וההחלטה התקבלה על סמך 47 ייפויי כוח שקיבלה המערערת מבעלי דירות בבניין, אשר כמפורט בפסק הדין, לא היו מאומתים ולא נחתמו בפני עורך דין.

בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שהערעור בעניין בניית המרפסת מצד המערערת אינו לגופם של דברים אלא נסב רק על שאלת ההוצאות, אינני נדרשת לטענת המערערת לפיה יש להתחשב בכך שבמועד הגשת כתב התביעה היה בידה הרוב הדרוש, בשים לב לקביעת המפקח שאין המדובר בהרחבת דירה ודי בהסכמה של רוב רגיל. קביעתו של המפקח ביחס לגובה ההוצאות התבססה על מכלול שיקולים הנוגעים להתנהלותה של המערערת, ולא רק על מספר החתימות שהיו בידיה במועד הגשת התביעה. די בשיקולים אלה, כשלעצמם, כדי להצדיק את החלטת המפקח בסוגיית ההוצאות, ומכל מקום, לא נמצאה לי עילה להתערב במסקנתו.

אשר לטענות המערערת ביחס ליתר קביעותיו של המפקח הנוגעות להשגותיה על הבנייה שביצעו המשיבים, גם אלה דינן להידחות.

לעניין המרפסת והחלון שבדירת המשיבים, בדין קבע המפקח כי המדובר בפעולות שנעשו לפני 28 שנים, בעוד שהמערערת רכשה את דירתה כ- 4 או 5 שנים לפני מועד מתן פסק הדין. משכך, מנועה היא מלטעון כנגד אותה בנייה. המפקח רשאי היה לבוא למסקנה כי יתר בעלי הדירות בבניין הסכימו לבנייה, בהתחשב בשתיקתם רבת השנים ובאי נקיטת הליכים מצידם כלפי המשיבים. לא ראיתי בפסק הדין בע"א (ת"א) 271/85 הילמן נ' רוזן (ובהחלטת בית המשפט העליון הדוחה בקשה למתן רשות ערעור עליו: ר"ע 107/86), אליו הופניתי על ידי ב"כ המערערת, משום אסמכתא לטענותיו. ההיפך הוא הנכון. מפסק דין זה עולה, כי הסכמת הדיירים לאפשר למי מהם שימוש ברכוש המשותף אינה חסרת תוקף גם אם לא נרשמה בתקנון הבית המשותף, ותוקפה הינו תלוי נסיבות. מכל מקום, השאלה שעמדה באותו פסק דין על הפרק הייתה זכותו של בעל אותה הסכמה בלתי רשומה, להעבירנה למי שקנה ממנו את דירתו. בענייננו, כאמור, אין המדובר בהעברת הזכות, ולעומת זאת הבנייה בוצעה לפני קרוב ל- 30 שנה, ולא באה עליה כל התנגדות מצד שאר בעלי הדירות. כך גם, בצדק קבע המפקח כי גבולות סמכותו תחומים בחוק המקרקעין, ולפיכך הליכי אכיפה שניהלה העירייה כנגד המשיבים, מכוח הוראות חוק התכנון והבנייה, אינם בני השלכה על הכרעתו.

בהתייחס לפתח בקיר החיצוני אשר המערערת ביקשה לחייב את המשיבים בסגירתו המוחלטת, מקובלת עליי קביעתו של המפקח לפיה המערערת לא הצליחה להוכיח כי המשיבים הם שפרצו את הפתח בקיר החיצוני. טענת המערערת, כי "לא יכולה להיות כל סיבה הגיונית לפיה אדם יסתום פתח שלא הוא פתח אותו", אין בה ממש. המשיבים העידו כי אטמו את הפתח כפי שאטמו על מנת שלא יכנסו זרים לתחום הבניין. המדובר בהסבר סביר והגיוני, ומכל מקום, כפי שקבע המפקח, רק האסיפה הכללית מוסמכת לקבוע אם יש לפתוח מחדש את הפתח בקיר זה, או שמא יש מקום לשפר את המראה החיצוני של הסגירה על ידי ציפוי הלבנים באבן מאותו סוג המכסה את שאר חלקי הקיר.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. הערבון יועבר בשלמותו לב"כ המשיבים.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"א, 17 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ