שי שירותי ייעוץ לניצולי שואה בע"מ

1. לפני בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר יורה למשיבה שלא לפתוח את ההצעות שהוגשו במסגרת מכרז פומבי שמספרו 1/2017, שכותרתו: "אספקת שירותים בתחום בריאות הנפש לניצולי שואה" (להלן: המכרז), וזאת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט א' אברבנאל), ב-עת"מ 25895-03-17, בגדרו נדחתה עתירתה של המבקשת להורות על ביטולו של המכרז, או לחילופין לתקנו באופן שיחול רק על מטופלים חדשים, או באופן שתנאיו ישתנו (לרבות: תנאי הסף, אמות המידה, הסכם ההתקשרות ומפרט ההפעלה שעל-פיו).

           להלן אביא, בתמצית, את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. המשיבה הינה רשות, אשר פועלת על-פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 ועל-פי חוק הטבות לניצולי השואה, התשס"ז-2007, ובין תפקידיה היא אמונה על אספקת טיפולים נפשיים לניצולי שואה הזקוקים לכך.

3. המבקשת היא חברה פרטית אשר זכתה במכרז שערכה המשיבה בשנת 2009 (להלן: המכרז הקודם) ובמסגרתו היא מספקת טיפול נפשי לכ-900 ניצולי שואה, מבין כ-6,400 ניצולי שואה, הנזקקים לטיפול שכזה.

4. בתאריך 16.02.2017 המשיבה פרסמה את המכרז, אשר נועד להחליף את המכרז הקודם. נקבע כי המועד האחרון להגשת הצעות במכרז יחול בתאריך 30.03.2017.

5. בתאריך 01.03.2017, המבקשת פנתה במכתב למשיבה ובמסגרתו שטחה בפניה את טענותיה כנגד המכרז ותנאיו. בתאריך 09.03.2017 המשיבה דחתה את הטענות האמורות, במכתב ששלחה למבקשת.

בעקבות כך, המבקשת עתרה בתאריך 13.03.2017 לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ואולם לגבי העתירה שהוגשה הועלתה טענה בדבר חוסר סמכות מקומית, ובית המשפט המחוזי מרכז-לוד הנכבד הורה לפיכך על העברת העתירה – לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (להלן: בית המשפט המחוזי הנכבד).

6. בטיעוניה לפני בית המשפט המחוזי הנכבד – המבקשת גרסה כי המשיבה פירסמה את המכרז בחוסר סמכות, שכן סעיף 8(א)(3) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: התקנות) מגביל, לשיטתה, את סמכותן של וועדות מכרזים במסגרת משרד ממשלתי, לעסוק רק במה שהופקד בידיהן במפורש. עוד נטען כי תנאי הסף שנקבעו בסעיף 7 למכרז, וכן אמות המידה ושיטת הניקוד שהונהגה במכרז, אינם סבירים וכל מטרתם היא למנוע מהמבקשת את ההשתתפות במכרז. בין התניות הבלתי מוצדקות לשיטתה, מנתה המבקשת את התנאים הבאים: הוכחת ניסיון של שנתיים לפחות בהעסקת צוות של לפחות 30 מטפלים, אשר מתוכם לפחות 20 שכירים בכל שנה (סעיף 7.3(ב) למכרז); הוכחת ניסיון של שנתיים לפחות בניהול תיקים רפואיים ומעקב על הטיפול באמצעות מערכת ממוחשבת (סעיף 7.3(ג) למכרז); הפעלת מרכז טיפול על-ידי המציע בשנתיים הקודמות לפרסום המכרז; ועוד. המבקשת הוסיפה וטענה כי המכרז כולל תניות, אשר יצמצמו משמעותית את מידת כדאיותו הכלכלית (לדוגמה: דרישה להדרכה דו-שבועית של המטפלים, הפחתת תעריפי הטיפול הקבוצתי, ועוד) והדבר עתיד לגרום, לגישתה, לדחיקה של חברות למטרות רווח מהמכרז, דבר שיוביל, בהכרח, לזכייה של עמותות בלבד במכרז. בהקשר זה, המבקשת הזכירה כי ספק השירותים הגדול ביותר בארץ בתחום בריאות הנפש הינה עמותה – עמותת עמך – והעלתה את החשש כי המשיבה מנסה לאפשר לעמותה זו לזכות במכרז באופן בלעדי. ביחס לכל תנאי הסף ואמות המידה – המבקשת טענה כי המשיבה היתה צריכה לקחת בחשבון את העובדה שהמבקשת הינה ספקית שירותים ותיקה, ולפיכך ראוי היה לאפשר לה להשתתף במכרז, ואולם ניסוח תנאי הסף במכרז ואמות המידה לבחירת הזוכה בו – שללו ממנה בפועל את הזכות ליטול חלק במכרז.