שינפלד נ' מלון סנטרל פארק

פסק דין

בפניי תביעה כספית. בכתב התביעה מפנה התובעת אל מכתב תלונה שאותו שלחה אל הנתבעת, ובו נכתב, כי היא ובני משפחתה התארחו בבית המלון של הנתבעת. במהלך האירוח נתגלו בעיות רבות: המלון היה מלוכלך והריח היה ממש מסריח, בלשון המעטה, כלשונה. כאשר קיבלה את החדר, המצעים היו מוכתמים בדם. התובעת התקשרה לשירות החדרים והמצעים הוחלפו. לאחר מכן היא ובני משפחתה הבחינו, כי גם השמיכה מוכתמת בדם. גם הפעם יצרה התובעת קשר עם שירות החדרים. השמיכה הוחלפה, אולם התובעת טוענת שהפקידה שענתה לה כעסה על כך שהם מטרטרים את אנשי המלון. זמן קצר לאחר מכן, בעלה של התובעת נתקע בשירותים. גם מיטתו של הבן לא הייתה מסודרת, והיא הייתה ללא מצעים ומאובקת. התובעת ומי שהיה עמה התביישו להתקשר למזכירות ולהתלונן על כך.

עוד טוענת התובעת, כי הכלים בארוחה היו מוכתמים, וכי לקח להם מעל 10 דקות לבחור צלחת נקייה. התור לחדר האוכל היה ארוך והתובעת ובני לווייתה הרגישו מסכנים בהמתנה לכניסה לחדר האוכל. כאשר התובעת ובני לווייתה הגיעו לבריכה - התברר שבמקום שוהה, כלשונה, משפחה ברברית לחלוטין, שבניה החליטו לשפוך זה על זה בירות ומאכלים, ובכל פעם שמישהו התלכלך – הוא שטף את עצמו בבריכה. אחד מבני המשפחה אף פתח חיתול מלא צואה ומרח לבן משפחה אחר על הראש. אותם אנשים אף רחצו עצמם במקלחות של הבריכה. התובעת טוענת במכתב, כי תפקידו של המציל היה למנוע את כל הזוהמה ולסלק את אותם בני משפחה מהבריכה.

עוד טוענת התובעת, כי בחדר במלון אין קומקום חשמלי וכי על כל כוס קפה גובים 12 ₪. היא קיבלה את הקפה שאותו הזמינה לאחר כ-20 דקות של המתנה. כורסאות הלובי רטובים, יש ריח של גופרית באוויר, אין זרם של מים במקלחת, אפילו המעליות בחניון לא פעלו. התובעת מבקשת להשיב לה את התשלום ששולם עבור שני חדרים שבהם התגוררו היא ובני לווייתה, וכן לפצותה בגין עגמת הנפש. סכום התביעה הועמד על סך כולל של 10,000 ₪.

להגנתה, טענה הנתבעת, כי מדובר במלון חדש יחסית - בן כ-5 שנים - וכי הוא מאובזר במיטב הריהוט והציוד הקיימים בתחום המלונאות. המלון מספק את כל התנאים שמלון ברמתו אמור לספק. רמת התברואה גבוהה וקיימת הקפדה יתרה על ניקיון. המלון דואג לניקיון שוטף בלובי ובחדרי האורחים. אין במלון כל ריח לא נעים ולא נתקבלה כל תלונה של האורחים האחרים ששהו במלון בדבר ריח שכזה. התובעת קיבלה את החדר בשעה 11:00 - שעה מוקדמת יחסית לקבלת חדרים במלון. אם נכונה טענת התובעת, כי היו כתמי דם על המצעים, הרי שכנראה מדובר בכתמים שנוצרו בעת שהיא ומשפחתה שהו בחדר. מכל מקום, עם פנייתה של התובעת לנתבעת הוחלפו לה המצעים במצעים נקיים, מבלי לשאול שאלות או להתחקות אחר מקורם של הכתמים. אם קרתה תקלה ודלת בית השימוש בחדרה של התובעת נתקעה - מדובר בתקלה טכנית שאין באפשרותה של הנתבעת לשלוט עליה או לצפותה מראש. אם המיטה המיועדת לבנה של התובעת לא הייתה מוצעת - כל שהיה על התובעת לעשות הוא לפנות לקבלה על מנת שצוות המלון יציע עבורה את המיטה.

עוד טענה הנתבעת, כי טענת התובעת, כי נאלצה להמתין בכניסה לחדר האוכל הינה קנטרנית ובלתי סבירה. מדובר בתקופה שבה מגיעים למלון אורחים רבים ומטבע הדברים - נוצר תור. למלון אין כל זכות להשתיק את אורחיו. למלון יש קב"ט, ואם התנהגות מי מהאורחים הטרידה את התובעת - היא יכולה הייתה לפנות אליו ולבקש ממנו לסייע לה בנדון. לטענת הנתבעת, אף לא אחד מאורחי המלון התלונן על התפרעויות מצד אורחים אחרים, כפי שהתלוננה התובעת.

הנתבעת אינה מספקת קומקום חשמלי ואינה מחויבת לספק כזה. במלון קיים לובי בר לשירותם של אורחי המלון. בחדרים יש מים חמים זורמים 24 שעות ביממה. חניון המלון מצוי בקומת המרתף וקיימת אליה גישה ישירה, באמצעות מעליות. הנתבעת עשתה ככל יכולתה על מנת לספק לתובעת שירותים ראויים. לאור כל זאת, דין התביעה להידחות.

לדיון שהתקיים לפניי הופיעו הצדדים ושמעתי את טענותיהם.

התובעת הסבירה, כי למעט תלונותיה בגין החלפת המצעים והתקלה בדלת השירותים, היא לא התלוננה בגין האירועים שמתוארים בכתב התביעה בסמוך להתרחשותם, וכי את כל טענותיה היא העלתה על הכתב רק לאחר שנסתיימה החופשה. התובעת גם אמרה, כי אין ברשותה צילומים או הוכחות לטענות שפירטה בכתב תביעתה, כיוון שלא הייתה לה כל כוונה להגיש תביעה. לדבריה, היא הפסיקה להתלונן לאחר שטענו כלפיה שהיא מטרידה את עובדי המלון לאחר שתי פניות שביצעה לקבלה.

נציג הנתבעת הסביר, כי מדובר במלון ברמה של 4 כוכבים שנחשב אחד המובחרים באילת. לדבריו, החדרנית טענה שהתובעת ובני משפחתה הכתימו את המצעים, שכן, מניסיון הנתבעת, אורח מגיע כשהוא נכנס לחדרו קודם כל אל המיטה ובודק אותה, כי זה מרכז החדר. עוד הוא הסביר, כי אין מקום לתביעתה של התובעת בגין שני חדרים, מאחר שהתובעת, בן זוגה וילדיהם התגוררו בחדר אחד בלבד.

במהלך הדיון העיד בעלה של התובעת, שהיה עמה במלון.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים והעדות, החלטתי לדחות את התביעה. תלונותיה של התובעת לעניין המצעים המוכתמים והתקלה בדלת השירותים זכו למענה מצדה של הנתבעת. מעבר לכך, התובעת לא פנתה בתלונה כלשהי אל מי מעובדי הנתבעת. המינימום הנדרש מהתובעת היה שתעשה זאת, על מנת שעובדי הנתבעת יתקנו את הטעון תיקון, ככל שיש מה לתקן וככל שלאל ידם לעשות כן. התובעת לא פעלה כך.

עוד אציין, כי יש ממש בטענת הנתבעת שטענות התובעת קנטרניות. כך הדברים למשל לגבי טענת התובעת, כי בחדר אין קומקום, כי המחיר של כוס קפה הוא 12 ₪, כי היה עליה להמתין זמן רב בכניסה לחדר האוכל וכיו"ב.

סוף דבר, התביעה נדחית.

באשר להוצאות המשפט - ניכר מתלונותיה של התובעת, כי לא נהנתה מהשהייה במלון. על כן, אני סבור, כי לא יהיה נכון לפסוק הוצאות נגדה. אשר על כן, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תש"ע, 28/01/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט