פסק דין
בפניי תביעה כספית, אשר הוגשה על סך של 8,000 ₪, ואשר עניינה טענות התובעים לעגמת נפש ולנזקים שנגרמו להם במהלך חופשה במרוקו, אשר אליה יצאו בהדרכת הנתבעת.
לטענת התובעים, נדחה נסיעתם למרוקו ברגע האחרון (כשבוע לפני הנסיעה המתוכננת), מיום 11.6.2008 ליום 18.6.2008. דחייה זו הסבה לתובעים נזק משמעותי, הואיל ומטרתם העיקרית בנסיעה הייתה איתור אחות אשתו של התובע מס' 1, אשר עמה לא היו בקשר מאז שנת 1961. דחיית הנסיעה הביאה, לטענת התובעים, לכך שהפגישה עם אותה אחות לא יצאה אל הפועל, הואיל ומדובר היה במפגש שחייב תיאום מראש וסיוע של גורמים נוספים, ובמועד שבו הגיעו התובעים למקום, כך התברר לתובעים, הפגישה כבר לא התאפשרה.
כן מלינים התובעים על כך שנאסר עליהם לאכול בחדר האוכל בעיר קזבלנקה, ללא הצדקה, וכי המדריך שיועד להם הוחלף באחר, בשם חסן, שקיבל מהם תשלום נוסף רק כדי לקחתם לבית המלון.
דיונים בתיק נקבעו בפניי ביום 20.10.2009 וביום 11.1.2011, אולם הנתבעת לא התייצבה לדיונים אלה. בהעדר הופעתה ניתנו כנגדה פסקי דין, אשר בוטלו עם ביצוע הפקדות בהתאם להחלטותיי.
כתב הגנה מסודר מטעם הנתבעת לא הוגש, מה שאפשר לזקפו שוב כמחדל נוסף שלה, אולם לאור הנסיבות, אראה בפירוט הטענות בבקשות לביטול פסק דין מטעמה של הנתבעת ככתב הגנה.
היום, 6.12.2011, נערך דיון בפניי בנוכחות התובעים, מנהל הנתבעת והעד יעקב קסלסי מטעם הנתבעת.
במהלך הדיון הוצגו בפניי עלוני מידע של הנתבעת, מהם עולה, כטענת מנהל הנתבעת, כי הנתבעת מבהירה שאינה מספקת ארוחות בעיר קזבלנקה. כך עולה גם מטופס ההזמנה שעליו חתומים התובעים, נושא תאריך 5.6.2008. וכדברי המנהל מר צרפתי בדיון בפניי:
"קזבלנקה היא עיר תעשייתית ומקבלים רק ארוחת בוקר".
זהו ההסבר שניתן לי, ולא מצאתי טעם לפקפק בו, לאור המסמכים שהוצגו בפניי. דומני גם כי עדותו של התובע מס' 2, המתייחסת לעדותו של מר יעקב אלקסלסי, אשר טען כי אמר לתובעים כי לא תהיה ארוחה בקזבלנקה, מאשרת עניין זה. וכך העיד התובע מס' 2:
"העד יעקב אמר שאין ארוחת צהרים ואין מה לעשות. אנו מדברים על לוח הזמנים"
הלכה למעשה, אם כן, הנושא המונח לפתחי הוא שאלת לוחות הזמנים לטיסה.
בעניין זה, אני מאמין לתובעים, כי הטיסה נדחתה ברגע האחרון.
העובדה שהנתבעת טוענת כי הוזמנה טיסה לתאריך 18.6.2008 (ומציגה טפסים מיום 5.6.2008), אין בה כדי לסתור את טענת התובעים, שאני מאמין להם כי ביקשו מלכתחילה לצאת לטיול שבוע קודם לכן, ביום 11.6.2008.
טפסי ביטוח שהציגו התובעים משכנעים אותי שאכן מתוכנן היה טיול החל מיום 11.6 (שאם לא כן לא ברור כלל מדוע ביטחו עצמם התובעים ל-15 יום, החל מתאריך זה).
עם זאת, לאחר הודעת הנתבעת, כי מועד הטיול נדחה, בוצעה הנסיעה, תוך שהתובעים ממלאים את המסמכים הרלוונטיים, ביום 18.6.2008.
בנסיבות אלה, דומה שהסכמת התובעים לדחיית הטיסה ניתנה בלית ברירה, מתוך תקווה שיוכלו לקיים עדיין את אותו המפגש עם האחות האובדת. אני נותן אמוני, משכך, כי דחיית הטיול הסבה לנתבעים, למצער, עגמת נפש. נתתי דעתי גם על כך שהתובעים אינם אנשים צעירים, והתובע מס' 1 הנו כבד שמיעה, מה שאולי הביא לכך שביקשו לצאת למסע למרוקו רק בצורה מאורגנת, בסיוע הנתבעים.
מנגד, עצם הסכמת התובעים לנסיעה שבוע לאחר מכן (במקום לנסות ולצאת באמצעות מדריך אחר, או סוכנו-+ת אחרת, לצאת בתאריכים המתוכננים מראש), גם לה יש משקל, וגם עליה להיות מרכיב בהפחתת הפיצוי שייפסק לטובתם.
בנסיבות אלה, אני סבור כי די בפיצוי בסך 1,000 ₪, שישקף הן את הנזק שנגרם לתובעים, והן את עגמת הנפש שנגרמה להם מעצם הופעתם שלוש פעמים לדיון בתיק.
הסכום האמור ישוחרר לתובעים מתוך סכום הפיקדון המופקד בתיק. יתרת הפיקדון תוחזר לידי המפקיד על ידי המזכירות, בתוך 30 יום.