שטרית ואח' נ' אביאל ישראל ואח'

1.התובע שניר שטרית, יליד 1992, קטין בעת האירוע ובעת הגשת התביעה, הגיש באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטיבעיים, תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים ביום 23.5.08.

התביעה הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד), כנגד נהג הטרקטורון (נתבע 1) וכנגד קרנית (נתבעת 2) מאחר ולנהג לא היה רשיון נהיגה בר תוקף.

2.נתבעת 2 קרנית, שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנהג (נתבע 1) בהתאם לזכות החזרה והשיפוי בדין כמפורט בהוראות חוק הפלת"ד.

3.נתבע 1, שהינו גם צד ג' – נהג הטרקטורון, שלח הודעה לצד רביעי כנגד ארבעה, בעילה על פי פקודת הנזיקין.

צד ד' 1 החברה לפיתוח קסריה בע"מ.

צד ד' 2 קיבוץ שדות ים.

צד ג' 3 המועצה האיזורית חוף הכרמל.

צד ג' 4 כלל חברה לביטוח בע"מ.

4.ב"כ צד ד' 3 ו- 4 פנה בבקשה בכתב לסילוק על הסף של ההודעה לצדדים רביעיים בטענה כי אין לצד ג' "זכות שיפוי" כלפי צד ד' על פי פקודת הנזיקין, בתביעה שהוגשה על פי חוק הפלת"ד.

נימוקי הבקשה בכתב לסילוק על הסף מתבססים על הוראות סעיף 9 לחוק הפלת"ד, הפרשנות ותכלית החקיקה ונסמכים על שורה של פסקי דין שניתנו בסוגיה לעניין "זכות החזרה הנזיקית".

ב"כ נתבע 1, צד ג' אשר שיגר את ההודעה לצדדים רביעיים טען בתגובה בכתב כי לעניין זהות הצדדים, מדובר בצד שלישי ולא בנתבע אשר עניינו מתנהל בהתאם לחוק הפלת"ד.

בהליכי צד ג' לעניין זכות החזרה של קרנית, ברור החבות תהיה לפי פקודת הנזיקין (סעיף 9 (ב') לחוק הפלת"ד) ובמסגרת זו אין מניעה למשלוח הודעה לצד רביעי בעילה על פי פקודת הנזיקין, כמו גם יש בכך כדי לחסוך בהליך נוסף ומיותר של הגשת תביעה נפרדת.

5.לאחר שעיינתי בכתבי בית דין על נספחיהם, בטיעוני הצדדים והוראות החוק ומגמתו, בשים לב לתשתית העובדתית המורכבת לכאורה בבסיס כתב התביעה, ההחלטה שניתנה לעניין מינוי מומחה רפואי, לא שוכנעתי בקיומו של טעם דיוני ו/או מהותי לקבלת טיעוני התגובה.

המדובר באיחוד דיון בין התובענה להליכי צד ג' ולמעשה פתיחת חזית נוספת בין צד ג' לבין צדדי ד', מהלך שיש בו כדי לסכל את תכלית חוק הפלת"ד, נוגד בעליל את סעיפיו ואינו עולה בקנה אחד עם ההגיון, השכל הישר ויעילות הדיון.

6.התביעה נשוא ההליך, הוגשה בהתאם לחוק הפלת"ד.

זו נקודת המוצא, כמו גם בסיסו ותחילתו של ההליך.

המסגרת הנורמטיבית מחייבת את בעלי הדין, בין השאר הוראת ייחוד העילה בסעיף 8 (א) לחוק הפלת"ד, המהווה מחסום דיוני ומהותי לאור כוונת המחוקק והפרשנות שניתנה ליצירת מנגנון מהיר, פשוט ויעיל לברור תביעות בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים.

ההגיון העומד מאחורי ביטול הצורך בברור שאלת האחריות לפי שיטת האשם, מתייחס גם לגבי תביעות חזרה נגד מעורבים רשלניים.

זכות החזרה מוקנית רק לאותם גורמים המנויים בחוק וביניהם קרנית.