פסק דין
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של כב' הרשם קבאני מיום 23.11.11 אשר בה דחה את בקשתו של המבקש להורות על עיכוב הליכי הפינוי של דירה המצויה ברחוב ויצמן 64 בנהריה (להלן: "הדירה") השייכת לעזבון המנוחה שטצ'צינה חנה ז"ל, אמו של המבקש, אשר הוא אחד מתוך ארבעה יורשים שירשו את עזבונה בחלקים שווים לאחר פטירתה בחודש 6/08.
בסיפת החלטתו קבע הרשם כי ככל שהמבקש יפקיד את מלוא סכום החוב בתיק, בסך של 34,500 ₪, יעוכבו הליכי הפינוי.
בקשת המבקש, לאחר תיקונה, היתה כי הליך הפינוי יעוכב למשך 6 חודשים וזאת על מנת לאפשר ליורשי המנוחה לנסות ולמכור את הדירה ב"שוק החופשי" ולא תחת הליך כינוס נכסים.
יצויין כי לבקשת המשיב מונה ב"כ, עו"ד זר, בחודש 10/10 ככונס נכסים על הדירה, וזאת למימוש עיקול שהוטל על ידי המשיב על הדירה, בשל חוב העזבון כלפי המשיב, חוב שאינו שנוי במחלוקת ועומד על הסך של כ-35,000 ₪ נכון להיום.
כמו כן יצויין, כי הדירה עומדת ריקה מזה תקופה כאשר במסגרת הליך שיזמו שלושה מהיורשים (ביניהם המבקש) בביהמ"ש לעניני משפחה (להלן: "התובענה") ניתן צו מניעה זמני האוסר על מי מהיורשים לתפוס חזקה בדירה וביחידת הדיור הצמודה לה, עד להכרעה בתובענה שיזמו היורשים שם.
לטענת המבקש, הרשם התעלם בהחלטתו מהעובדה, שהובאה לידיעתו, כי בין היורשים מתנהל הליך אשר בסופו של דבר יביא לפירוק השיתוף בדירה ויאפשר את מכירתה ב"שוק החופשי" בערך כספי גבוה יותר מזה שיושג במסגרת הליכי כינוס, ולפיכך, ולאור העובדה כי ביום 23.1.12 נקבע דיון בתובענה הנ"ל, יש לעכב את הליכי הפינוי כמבוקש, על מנת לאפשר ליורשים ל"מקסם" את שווי הדירה.
לאחר עיון בבקשה ובתשובה שהגיש המשיב אני קובעת כי אין עילה להתערב בהחלטת הרשם ואין מקום לעכב את הליכי הפינוי למשך שישה חודשים כמבוקש, שכן מדובר בהליך סרק, אשר אין כל סיכוי כי יניב את התוצאה אליה מכוון המבקש.
כפי שציין המשיב בתגובתו, בצדק, לאור הסכסוך שבין יורשי המנוחה, אין כל וודאות כי בתום הדיון הקבוע בתובענה ליום 23.1.12 ניתן יהא לקדם מכירה של הדירה ב"שוק החופשי", אלא סביר יותר להניח שככל שניתן יהא לקדם הליך מכירה כלשהו, הדבר יעשה בדרך של מינוי כונס נכסים לצורך פירוק השיתוף בדירה.
אוסיף ואומר כי עיון בתובענה שהגישו שלושת היורשים מעלה כי אפילו לא התבקש שם פירוק השיתוף אלא רק התבקש צו מניעה קבוע כנגד היורש הרביעי, תוך בקשה נגדית לאפשר למבקש כאן להתגורר ביחידת הדיור הצמודה לדירה. אמנם, סביר להניח כי בסופו של יום יעשה הליך של פירוק השיתוף, בהעדר הסכמה אחרת בין היורשים, אולם אין לדעת כמה זמן יתכתשו היורשים ביניהם עד אשר יגיעו לשלב של מימוש הזכויות בדירה, אם בכלל.
אמנם נכון, והדבר לא נעלם מעיני, כי החוב כלפי המשיב אינו גבוה, ועל אף שלא הוכח שווי הדירה, בוודאי שהוא נופל משמעותית משווי זה, אולם מנגד, נכונה טענת המשיב כי במשך כשנתיים לא נעשה על ידי היורשים כל מאמץ להסדיר חוב זה או אפילו לשלם תשלום על חשבון החוב על מנת להקטינו, וגם בבקשה שבפני לא מציע המבקש כל הסדר לסלוק החוב למשיב, למעט "המתנה" עד אשר תמכר הדירה בשוק החופשי, לכאורה.
במכלול הנסיבות, ולאור העובדה שאין מחלוקת כי הנכס פנוי, כך שאין בהליך הפינוי כדי לפגוע בזכויות המגורים של המבקש, ומנגד לא הועלתה על ידי המבקש כל הצעה להסדיר את תשלום החוב כלפי המשיב בדרך אחרת, מלבד מימוש זכויות המנוחה בדירה, ובעיקר לאור העובדה שאין בכל האמור בבקשה ובהליך המתנהל בין היורשים בבית המשפט לענייני משפחה כדי להצביע על כך שבתוך ששה חודשים ניתן יהא למכור את הדירה ב"שוק החופשי" כנטען, אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם ולהורות על עיכוב הליך הפינוי לתקופה של ששה חודשים.
יחד עם זאת, ולאור העובדה כי הליך הפינוי שנקבע עוכב בהחלטתי מיום 24.11.11 ולפיכך יש מקום לקבוע מועד חדש לפינוי, אני סבורה כי יש מקום להורות לרשם שלא לקבוע מועד פינוי הקודם לתאריך 15.2.12 כך שיהא למבקש ו/או ליורשים סיפק לפנות בבקשה מתאימה בהתאם לכל החלטה שתתקבל, באם תתקבל, בדיון בביהמ"ש לענייני משפחה ביום 23.1.12.
בכל מקרה, גם לאחר ביצוע הפינוי, אין המשמעות כי הדירה תמכר באופן מיידי (שכן יש הליכים נוספים שצריך לנקוט קודם לכן), ולפיכך אין בביצוע הפינוי לגרום למבקש נזק בלתי הפיך המצדיק את עיכוב הפינוי לתקופה המבוקשת.
אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה בכפוף להוראה לרשם כאמור לעיל.
לאור מועד הגשת הבקשה ודחייתה על ידי, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיב בגין הבקשה בסך כולל של 2,000 ₪.
המזכירות תעביר למשיב, באמצעות ב"כ את הסך המופקד בקופת בית המשפט.
ניתן היום, ג' טבת תשע"ב, 29 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.