שטיגליץ ואח' נ' מתן עטיה

פסק דין

1. ביום 6.6.07 רכשו התובעים רכב מזדה לנטיס. הרכב נרכש במגרש למכירת מכוניות, מחב' קאראל סוכנויות בע"מ (להלן: קאראל), תמורת 33,000 ₪.

לאחר רכישת הרכב הסתבר לתובעים כי עבר תאונה קשה, שלא גולתה להם. התובעים פנו בתלונה אל העובד של קאראל, שעמו ניהלו את המגעים לרכישת הרכב. נעשו ניסיונות לתקן את הרכב, ואף הוצע לתובעים להחליפו ברכב אחר, אך בסופו של דבר לא הושגה הסכמה. בשלב זה הופנו התובעים אל הנתבע, כמנהל קאראל, ומכאן ואילך ניהלו את המגעים עמו.

העובדות הבאות אינן במחלוקת:

א. סוכם בין הצדדים כי התובעים יחזירו את הרכב ויקבלו את כספם בחזרה.

ב. התובעים החזירו את הרכב לקאראל.

ג. התחייבותה של קאראל להשיב לתובעים את הסכום ששילמו עבור הרכב קויימה בחלקה,

על ידי העברה בנקאית של סכום בן 15,000 ₪ אל התובעים.

ד. בגין יתרת החוב נתן הנתבע לתובעים שלושה שיקים מעותדים של קאראל, בסכום כולל

של 17,000 ₪, למועדי פירעון בפברואר, מרס ואפריל 2008 (תצלומי השיקים צורפו לכתב

התביעה).

ה. שיקים אלה בוטלו על ידי הנתבע, וקאראל נותרה חייבת לתובעים את סכומם (חסר סכום

נוסף בן 1,000 ₪, לנוכח 33,000 ₪ שהתובעים שילמו עבור הרכב).

2.התובע העיד כי הניסיונות של תיקון הרכב, ובדיקת הצעות לגבי רכב חלופי, נמשכו תקופה של בין חודש לחודשיים לאחר רכישת הרכב, היינו – בערך עד המחצית השנייה של חודש אוגוסט 2007 שאז החזירו התובעים את הרכב לקאראל, לאחר שסוכם דבר החזרתו והשבת מחירו לתובעים.

עוד העיד התובע כי ההעברה הבנקאית אל התובעים, של הסכום בסך 15,000 ₪, בוצעה כחודש ומחצה לאחר החזרת הרכב, היינו – בערך באוקטובר 2007 (התובע גם זכר כי הדבר היה לאחר סוכות).

הנתבע בעדותו לא זכר בדיוק את הזמנים, אך היה מוכן לאשר את לוח הזמנים שהתובע העיד עליו (עדות הנתבע, בעמ' 4 לפר'). קאראל אינה פעילה עוד, ואין אפשרות להיפרע ממנה.

התובעים תבעו מהנתבע את ההפרש של מחיר הרכב, שטרם נפרע להם, ופיצוי בגין עוגמת הנפש והטרחה הרבה שנאלצו לטרוח בניסיונם לקבל את החזר יתרת הסכום.

3.הנתבע אינו חולק על העובדות שבכתב התביעה, ואף אינו חולק כי מגיעה לתובעים יתרת סכום ההחזר בגין הרכב; אך הוא טוען טענת-סף של העדר יריבות: העסקה נערכה עם חב' קאראל, ובנסיבות העניין אין הצדקה להרים את מסך החברה ולחייב אותו אישית בחובה לתובעים.

4.הנתבע העיד כי בעת רכישת הרכב על ידי התובעים, במחצית שנת 2007, קאראל פעלה באופן תקין. בשנת 2008 היא נקלעה לקשיים, ובשנת 2010 התקבלה ההחלטה הסופית להפסיק את פעילותה.

הנתבע לא זכר מתי בדיוק בוצעה ההעברה הבנקאית בסך 15,000 ₪ מקאראל אל התובעים, אך כאמור, הוא היה מוכן לאשר לעניין זה את דברי התובע כי הדבר היה בסביבות ספטמבר-אוקטובר 2007. לשאלה אם סכום ההעברה הבנקאית היה מכספי קאראל או מכספו האישי, השיב הנתבע כי אינו יכול לענות על כך באופן חד משמעי, כיוון ש"באותה תקופה העברתי לקאראל כספים מכיסי, לרבות דירה שמכרתי והזרמתי את הכסף לחברה, על מנת לנסות להחיות אותה. מדובר בסכומים של מאות אלפי ₪" (בעמ' 4 לפר'; ההדגשה שלי – י.ק.).