שטוייץ נ' הידרו 2000 אבקסיס אלון ואח'

החלטה

בקשה ומחיקת תביעה על הסף בטענה להעדר עילה.

הנתבעת מס' 8 נתבעה בהיותה בעת התאונה הבעלים של הנכס, בית דירות שנבנה על מקרקעי ישראל.

בפועל נתן הנתבע מס' 8 שרות של רישום מאגר זכויות לפי סעיף 4 טו. לחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך – 1960, והוא מנהל את מקרקעי ישראל (חוק יסוד: מקרקעי ישראל, וחוק מקרקעי ישראל, תש"ך 1960).

הבניין נבנה ע"י משרד השיכון בסוף שנות השישים והועבר בתחילת שנות השבעים לנתבעת מס' 9, חברת "עמידר". חברת עמידר החכירה את הדירות בבניין לאנשים פרטיים בחכירה לדורות.

המבנה המשפט הוא שההסדרים המתייחסים למקרקעין הנכללים במקרקעי ישראל קבועים בחוקים לעיל ובחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 [יהושע ויסמן חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, מגמות והישגים 16 (1970)].

האפיון של מקרקעי ישראל הוא שהבעלות בהם היא של המדינה או של המוסדות שקדמו את קום המדינה. הם אוגדו תחת חוק יסוד: מקרקעי ישראל, ולא ניתן להעביר את הבעלות בהם. כל שניתן הוא לחכור אותם והם מהווים את רוב המקרקעין במדינה (יהושע ויסמן, חוק המקרקעין, 27 – 30). אולם, להבדיל מזכויות בעלים של מקרקעין אחרים, נקבעו בחוק המקרקעין הסדרים מיוחדים המתערבים בהיקף השליטה של המדינה. התערבות שמעניקה "לזכות החכירה אופי עצמאי יותר בהשוואה למעמדה בעבר" (יהושע ויסמן, חוק המקרקעין, 30 – 31).

ממשיך פרופ' ויסמן "ברם, עמדתו של המחוקק בכל הנושאים הנזכרים לעיל מעידה על הגישה – הבלתי מציאותית - לפיה המצב הטיפוסי בארץ הוא שמקרקעין נתונים בבעלות מלאה, כשהחכירה מהווה חריגה מהמצב הרגיל... בהקשר הנוכחי מצביעה תופעה זו על התחשבותו הבלתי מספקת של המחוקק בעובדה שכתשעים אחוז משטח המדינה מצויים בבעלות המדינה, כשבשטח זה אין מעבירים בדרך כלל בעלות למחזיק פרטי, אלא רק חכירה." (יהושע ויסמן, חוק המקרקעין, עמ' 31).

על רקע מצב משפטי זה, אין לגזור לגבי מקרקעי ישראל אותם החובות החלות על הבעלים של נכס לפי חוק המקרקעין. שכן המטרות בבסיס ההסדר המשפטי היו להגן על המקרקעין שנרכשו לפני קום המדינה ע"י קרן קיימת והמוסדות היהודים האחרים למען ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, לתת מענה למתיישבים שברובם היו בלי אמצעים וחסרי יכולת לרכוש מקרקעין, ולאידיאולוגיה שהם ייצגו, ולפקח על שמירת הקרקעות בידי הישוב היהודי.

לפיכך נקבעו הסדרים בחוק המקרקעין שנותנים לביהמ"ש את הסמכות להתערב בזכות הבעלים שמבקש למנוע העברת זכות שכירות (סעיף 82 לחוק המקרקעין). על פי המבנה הפנימי של חוק המקרקעין, אין מקום להתערב בזכות הבעלים למנוע העברת זכות שכירות במקרקעין או שכירות משנה לאחר ללא הסכמת הבעלים. שכן זכות הבעלות היא זכות העל. ההסדר נועד לתת פתרון לאנומליה שהיא למעשה הכלל שבו רוב רוכשי הדירות הם חוכרים של המדינה.

העולה מהמקובץ הוא שהחלת חובה על הנתבע מס' 8 לאחזקת הבית שנבנה על מקרקעי ישראל אינה עולה בקנה אחד עם המבנה המשפטי שעולה מהחקיקה החלה על מקרקעי ישראל בשילוב עם חוק המקרקעין .

לפיכך אני מוחקת את הנתבע מס' 8.

אינני מקבלת את הטענה כי עמדה הפוכה הובעה בבש"א 2838/08. הבקשה שם הוגשה במשותף למנהל ולמשרד השיכון שבנה את הבניין. כאן הוגשה בקשה נפרדת רק לגבי המינהל.

התובעים ישלמו לנתבע מס' 8 הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, ל' שבט תש"ע, 14 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.