שחר נ' אצל ממן מסופי מטען ואח'

פסק דין חלקי

(בשאלת החבות)

רקע

מדובר בפסק דין חלקי הדן בשאלה האם האירוע שבגינו נחבל התובע מהווה תאונת דרכים, כמשמעו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לפניי תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד" או "חוק הפיצויים"), שהגיש התובע, מר שלמה שחר (להלן: "התובע" או "שלמה"), נהג משאית במקצועו, יליד שנת 1968, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בעקבות תאונה שארעה ביום 31.10.2006 (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, התאונה ארעה שעה שעסק בפריקת סחורה שהסיע באמצעות משאית למסוף קרני (להלן: "המסוף"). בזמן פריקת הסחורה מן המשאית למחסנים של המסוף באמצעות מלגזה, ובעת שעמד ליד משאיתו, נפל על התובע משטח כבד של ביצים מן המלגזה, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק גוף.

התביעה הוגשה נגד מר שוחט אליעזר (להלן:"הנתבע" או "אליעזר" או "הנהג"), מי שבמועד התאונה דנן נהג במלגזה אשר ממנה נטען, כי נפל המשא ופגע בתובע. בזמן אירוע התאונה עבד אליעזר כמלגזן במסוף קרני ועסק בפריקה וטעינה של סחורות ממשאיות המגיעות למסוף. כן הוגשה התביעה נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "המבטחת"), אשר ביטחה את המלגזה על-פי פוליסת ביטוח חובה.

תמצית טענות התובע

לגרסת התובע, בתאריך 31.10.2006 עת שעמד התובע במעבר קרני, בסמוך למלגזה, מ.ר 65620 (להלן: "המלגזה"), אשר הייתה נהוגה על ידי אליעזר ועסקה, כאמור, בפריקת משא כבד מהמשאית של התובע, נפל על התובע משטח ביצים מן המלגזה. כתוצאה מכך, נחבל התובע בקרסול ימין.

בעקבות התאונה אובחן התובע כסובל משבר דו-פטישוני בקרסול עם תזוזה של העצם. התובע נותח ובוצע לו שיחזור סגור וקיבוע בגבס מעל הברך.

המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות זמנית בשיעור 30% לתקופה החל מיום 31.10.2006 ועד ליום 15.02.2007. עוד נקבעה לו נכות זמנית לחצי שנה נוספת בשיעור 10%, דהיינו עד לתאריך 15.08.2007. על-פי הודעת התובע מיום 22.05.2008, הועדה הרפואית לעררים של המל"ל קבעה, כי עקב התאונה נותרה לו נכות אורטופדית בשיעור 5% לצמיתות בגין השבר בקרסול שמאל.

התובע טוען, כי התאונה הינה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים, וכי הנתבעים חבים בפיצויו בגין נזקיו עקב התאונה.

תמצית טענות הנתבעים

מנגד מכחישים הנתבעים את אירוע התאונה, לרבות נסיבותיו, וטוענים כי התאונה קרתה בנסיבות אחרות מאלה הנטענות על ידי התובע, וללא כל קשר למלגזה. לשיטתם, הנזקים אשר נטען כי נגרמו לתובע לא אירעו בנסיבות הנטענות על ידו ואף לא בנסיבות המהוות תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

בהגנתם, סומכים הנתבעים את יתדותיהם על הגרסה שמסר אליעזר, נהג המלגזה, באשר לאופן התרחשות האירוע נשוא הדיון. אליעזר הגיש תצהיר עדות ראשית ובו נטען, כי:

"מר שחר שלמה הגיע למסוף עם משאית פולטריילר כלומר משאית ועגלה עם מטען של משטחי ביצים. על כל משטח היו קרטונים שהכילו תבניות ביצים של 12 או 24 תבניות בכל קרטון. אני עסקתי בפריקת משטחי הביצים מהמשאית. היה משטח אחד שלא היה מסודר במאה אחוז ואני הורדתי אותו עם המלגזה בעדינות הנחתי אותו על הארץ ליד המשאית על מנת שהנהג שלמה שחר יסדר ויקשור אותו. למעט משטח זה, את כל יתר המשטחים שפרקתי הכנסתי לחדרים במעבר לפלשתינאים" (סעיף 3 לתצהיר אליעזר).

בסעיף 4 לתצהיר העיד אליעזר, כי :

"יודגש, כי לאחר שהורדתי ליד המשאית את המשטח אותו היה צורך לסדר ולקשור, התרחקתי ממנו והמשכתי בפריקת משטחים אחרים מהמשאית באמצעות המלגזה. לא ראיתי מה עשה באותו זמן שלמה שחר, הוא לא היה לידי ואני חושב שהוא נשאר ליד המשטח שהיה צריך לקשור" (הדגשות לא במקור).

לעניין מקום הימצאותו של אליעזר במועד קרות האירוע, הצהיר אליעזר כי :

"בעת שמר שלמה שחר נפגע ברגלו, לא הייתי לידו, לא ראיתי ואינני יודע איך וממה הוא נפגע, שכן עסקתי בפריקת משטחים אחרים באמצעות המלגזה ... אני ראיתי התקהלות של כמה נהגים שהיו במקום וכאשר הגעתי אליו, ישב שלמה על ספסל ליד המקום בו עמדה המשאית שלו" (סעיף 9 לתצהיר אליעזר).