שגיא י. א. להנדסה ולבנין בע"מ נ' זק

החלטה

1.בפניי בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש" או "הנתבע") להורות על סילוק התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית עפ"י תקנה 101 (א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "לתקסד"א").

לחלופין, מבוקש להעביר הדיון בתובענה בבית הדין האזורי לעבודה לו הסמכות העניינית לדון בתובענה עפ"י סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969.

2.רקע עובדתי:

הנתבעת (להלן: "המשיבה") הינה חברה הפועלת בתחום הבניין והתשתיות.

הנתבע, הועסק ע"י התובעת כמהנדס מאז 6.8.95. ועד ליום 18.10.09, הנתבע פוטר מעבודתו אצל התובעת.

ביום 21.1.10 הגישה התובעת את התביעה נגד הנתבע. על פי כתב התביעה, לאחר שפוטר הנתבע מעבודתו שלח, באמצעות בא כוחו, מכתב לתובעת ובו פירט את דרישותיו מהתובעת ואיים כי אם דרישותיו לא ייענו אזי "ישקול פניה למוסדות מתאימים המופקדים על פיקוח על קבלני הבניה, לרבות משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, על מנת שהתנהלות החברה תיבדק ותיבחן כנדרש". הנתבע הוציא אל הפועל את איומיו לפגוע בתובעת והפיץ שמועה שקרית וזדונית כי התובעת עומדת לחסל את עסקיה ולהסגר. בנוסף הפיץ הנתבע שמועה לפיה הורדו לתובעת סיווגים ברשם הקבלנים.

בימ"ש המחוזי נתן צו עיקול נגד התובעת בתביעה אשר הוגשה ע"י סולל בונה על סמך תמליל שהופץ ע"י הנתבע וכן נטען, כי ביום 20.12.09 הגיש הנתבע תביעה לביה"ד לעבודה בת"א בתיק עב 12237/09 נגד התובעת, נגד בעלי המניות שלה ונגד מנהלי התובעת ומנהלי בעלת המניות של התובעת תוך תביעה ל-"הרמת מסך". בכתב התביעה שהוגש לביה"ד טוען כי הנתבעים 2,3,4 ניהלו את הנתבעת 1 על דרך של מימון דק, תוך שהם יוצרים כלפי התובע מצג שווא, כאילו ביכולתה של הנתבעת 1 להמשיך ולהעסיק את התובע, למרות שבפועל משאביה הכספיים של החברה אזלו, והחברה הלכה וצברה חובות כלפי נושים רבים.

התובעת טוענת כי הנתבע הוציא לשון הרע עליה ע"מ לפגוע בה ובעסקיה. הנתבע אכן פגעה בתובעת ובעסקיה העיקול שהוטל ע"י ביהמ"ש, במעמד צד אחד על כל נכסי התובעת גרמו לה לנזק בל ישוער.

התובעת נאלצה להגיש בקשה לביטול העיקול, אשר בוטל ביום 26.12.10.

בשל המעשים המתוארים טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע בגין לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965. וכן מבקשת התובעת לחייב את הנתבע עפ"י הוראות ס' 7 א(ג) בתשלום סכום של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

ביום 4.3.10 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מאחר והנתבע לא הגיש כתב הגנה לתביעה דנן. ביום 7.3.10 ניתן פסק דין ע"י כב' הרשמת ורדה שוורץ כנגד הנתבע.

ביום 25.4.10 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם משה כהן המורה על ביטול פסק הדין כנגד הנתבע. ובכפוף לביצוע ההפקדה תובא בקשתו של הנתבע לדחיית התביעה על הסף, למותב המתאים למתן החלטה בבקשה. מכאן הבקשה,

3.תמצית טענות המבקש:

א)המבקש טוען כי הסמכות הייחודית לדון בסכסוך זה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, מאחר והנתבע הינו עובד לשעבר של התובעת. סעיף 24 (א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969 קובע, כי לביה"ד האזורי תהא סמכות ייחודית לדון, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965.

ב)התובעת בכתב תביעתה כתבה במפורש, כי המבקש עבד אצלה עד ליום 18.10.09, ולאחר פיטוריו החל להפיץ שמועות שקריות באשר לעיסוקה של המשיבה, שמועות שבהן ראתה המשיבה פרסום לשון הרע, כך שהיא עצמה יצרה את ההקשר בין אותו "פרסום" מוכחש ובין יחסי העבודה.

4.תמצית טענות המשיבה:

א)הנתבע לא הגיש כתב הגנה בפני התביעה בתיק זה עד היום, רק לאחר שהומצא פס"ד בהעדר הגנה, הגיש הנתבע פס"ד לביטול פס"ד ולאחר שפס"ד בוטל הגיש הנתבע בקשה זו לסילוק על הסף ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה.

ב)בסעיף 11 לבקשה מאשר המבקש כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר כדין מאחר והבקשה כולה מושתת על אדנים עובדתיים, לגרסת המבקש התביעה נובעת מקיום יחסי עובד ומעביד. על כן היה על המבקש לאמת בתצהיר את העובדות להן הוא טוען לקיומם של יחסי עובד ומעביד בעת האירועים נשוא כתב התביעה, משלא עמד המבקש בהוראות ס' 241 (א) לתקסד"א דין הבקשה להדחות.

ג)המשיבה טוענת כי היא חולקת על ס' 8 לבקשת המבקש באשר למערכת היחסים בין התובעת לנתבע. שכן עובדתית אין כל קשר בין הוצאת לשון הרע שהוציא המבקש על המשיבה לאחר שחדל לעבוד אצלה לבין יחסי העבודה שהיו למבקש אצל המשיבה.