שאלת סמכות בימ"ש השלום לדון בשני סעדים: צו מניעה ופיצויים, כאשר סעד הציווי אינו בסמכותו

בהמשך להחלטתי מיום 16/4/99 ולאחר שעיינתי בתגובת המבקשת, הגעתי למסקנה כי הסמכות
לדון בבקשה לצו מניעה במקרה זה איננה מוקנית לבית משפט זה, אלא לבית המשפט המחוזי.
אבאר עמדתי.

המבקשת הגישה לבית המשפט תובענה בה נטען כי במעשיו מבצע המשיב כלפיה עוולה של גניבת
עין על-פי סעיף 59 לפקודת הנזיקין )נוסח חדש(. בכתב התביעה התבקש בית המשפט ליתן
נגד המשיב שני סעדים: האחד, צו מניעה קבוע כמפורט בסעיף 10 )א( - )ה( לכתב התביעה,
האוסר על המשיב להפיץ שקית אריזה לפחמים, אשר נטען לגביה כי היא מהווה חיקוי של
שקיות הפחמים המשווקת על-ידי המבקשת; השני, סעד של פיצויים, אשר הועמד בשלב זה על
סכום של 100,000 ש"ח. כן נתבקש מתן צו מניעה זמני. בניגוד לאמור בתגובת המבקשת, אין
להבחין בין הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה מבחינת עיקר וטפל, ובוודאי אין לומר למקרא
כתב התביעה, כי הצווים הקבועים המתבקשים הם בבחינת סעד טפל.