רת"ק 49181-03-16

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באילת

ת.ק. 55093-07-15, מיום 08.03.2016

שניתן על ידי כב' השופט ליאור ברינגר

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באילת (כב' השופט ליאור ברינגר), אשר דחה את תביעת המבקש לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 27/03/2015. 

1.  

2. המבקש נסע בכביש חד סטרי וחלף על פני משאית, שנהגה ומפעיל משטח ההרמה (ה"רמפה") שלה הוא המשיב 1; המשיבה 2, היא החברה המעסיקה את המשיב 1; והמשיבה 3, היא החברה המבטחת את המשאית. המבקש טען, כי המשאית חנתה באלכסון לצורך טעינה ופריקה, וכאשר עקף אותה - החל המשיב 1 להרים את משטח ההרמה ופגע ברכבו של המבקש לאורך צד ימין. לתביעתו צרף המבקש דו"ח שמאי ותמונות, והעמיד תביעתו על סך 27,206 ₪ (19,866 ₪ - סך הנזק הנטען, 5,860 ₪ - 5% ירידת ערך, ו-1,480 ₪ - חוו"ד שמאי), כאשר לא הייתה מחלוקת, שלא תיקן עדיין את הרכב.

   לעומתו טענו המשיבים, כי המבקש עבר עם רכבו בזמן שהמשיב 1 כבר החל בהרמת המשטח, בעודו עומד על הדופן ההידראולית, והיות ולא העריך נכון את המרחק בין המשאית לרכבו – נצמד לדופן ההידראולית ושרט את רכבו. לטענתם, המשאית אמנם לא עמדה במקביל למדרכה, בשל רכב שחנה במקום, אולם ניתן היה לחלוף בכביש ללא קושי. להוכחת טענתם צרפו המשיבים, בין היתר, תמונות הממחישות את אופן החניה, ומתעדות משאית החולפת על פני המשאית החונה ללא כל מניעה.

   בדיון שהתקיים ביום 08/03/2016, שמע בית המשפט את הצדדים ועדיהם, עיין במסמכים ובתמונות שהוגשו בפניו, ודחה את תביעת המבקש.

    

    

   בית המשפט קבע, כי מעיון בתמונות שהוצגו על ידי המבקש, וכן מעיון בתמונות שצולמו על ידי השמאי וצורפו לכתב התביעה, ניתן לראות כי מיקום הפגיעות ברכב אינו מצביע על פגיעה אנכית, מלמטה למעלה (כטענת המבקש, לו אכן הפגיעה הייתה תוך כדי הרמת "הרמפה"), אלא מעיד על פגיעה המתאפיינת בשני קווים ברורים שנמשכים מכיוון תחילתו של הרכב לחלקו האחורי, באופן שתומך בגרסת המשיבים, כי משטח ההרמה כבר היה מורם בעת שרכב המבקש פגע בו, ולא הורם תוך כדי נסיעתו.

   בית המשפט התייחס בפסק הדין לכך, שבעת הדיון העלה המבקש טענה הנוגעת לתיקון התקנות המחייב הפעלת אורות מהבהבים במשטח הרמה, אולם היות ולא ניתנה למשיבים הזדמנות נאותה להתמודד עם הטענה (שכאמור, הועלת לראשונה במהלך הדיון), ואף לא הוכח שהתקנות היו רלבנטיות בעת התאונה (אם בכלל ואם לגבי המשיבים בפרט), אין בהן כדי יכולות לסייע למבקש בתביעתו.

   ביהמ"ש אף התייחס לעדותם של המבקש והעד מטעמו, ולכך ששניהם לא אישרו אך גם לא הכחישו את טענתו של המשיב 1 לפיה, היה בעת הרלבנטית כבר על משטח ההרמה.

   בסופו של דבר, העדיף ביהמ"ש את גרסתו של המשיב 1, וכאמור, דחה את תביעת המבקש, ללא צו להוצאות.

    

   כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.