רשות השידור/ המשרד הראשי נ' קדוש

פסק דין

בפני תביעתה של רשות השידור לתשלום חוב בגין החזקת מקלט טלביזיה המיוחס לנתבע.

מדובר בחוב לשנים 2002-2007 העומד על סך 4,697 ₪ כולל קנסות פיגורים (על פי מצב חשבון שצורף לתצהירי בתובעת.

הנתבע מאשר כי בשנת 1995 רכש מקלט טלביזיה לדירה אותה חלק עם מי שהייתה אז חברתו לחיים וממנה נפרד בשנת 2000 לערך. מאז לא רכש מקלט כלשהו,לא החזיק במקלט ולטענתו גר בכתובות שונות לאורך השנים ובעיקר אצל הוריו. הנתבע מבקש להתבסס על כך שאין לו מנוי בחברות הכבלים/לווין או שהוא זכאי לפטור בשל היותו נכה צה"ל (בעניין זה יש לומר כבר עתה כי לא הוצגה ראיה על טענות אלו ומכל מקום חובת התשלום היא בגין אחזקת המקלט ולא בגין התחברות לחברה כזו או אחרת ואם משרד הביטחון לוקח על עצמו את תשלום האגרה ככל שהדבר רלבנטי ביחס לנתבע ובשים לב לגובה אחוזי נכותו,יפעל הנתבע מולו).

התובעת ביצעה מספר ביקורי בית ועל פי גרסת העד מטעמה-מר ויסאם הלון,בוצע ביקור בבית הורי הנתבע שם התברר כי לנתבע אין חפצים קבועים בבית ולדברי אביו הוא איננו גר שם אלא מגיע לבקר מדי פעם.

מר הלון ביצע ביקור נוסף והפעם בדירה ברחוב הזית בנשר שם פתח הנתבע את דלת הדירה אך סירב להכניסו. מר הלון סיפר כי שמע את קול המקלט טרם פתיחת הדלת והבחין במקלט בעיניו כאשר נפתחה הדלת והמקלט היה מוצב משמאל.

העדים נחקרו,הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי.

התובעת עמדה בנטל. מרגע שהודה הנתבע כי החזיק בעבר במקלט טלביזיה עובר אליו הנטל להראות כי המקלט יצא מחזקתו. כך גם רובץ לפתחו הנטל להוכיח כי איננו מחזיק בדירה ברחוב הזית וכי גר עם הוריו ובנוסף גם נטל להראות כי באותן יחידות דיור אין מקלט טלביזיה או שהאגרה משולמת בהן (שהרי החוק לא דורש "בעלות" לא במקלט ולא בדירה אלא דורש החזקה שיכולה להיות משותפת לכל הגרים ביחידת הדיור המשפחתית).

בעוד עדותו של מר ויסאם עשתה רושם רציף ומהימן ולא נתגלו בה סתירות,הייתה עדותו של הנתבע מגומגמת,הוא ניסה ל"הרחיק" ממנו זיקה לדירה ברחוב הזית ניסה להתחמק מהאפשרות לבקר בדירה מיד לאחר הדיון וטען כי צריך לקחת את המפתחות מאחיו ברם כשנדחק לפינה הסתבר כי הוא מחזיק בה לכל דבר ועניין ואף משלם בגינה את המיסים וההוצאות ולא מהיום או לאחרונה.

לכאורה די בכך נוכח הנטל הרובץ לפתחו של הנתבע ברם פועלת כנגדו גם העובדה שלא טרח להביא לעדות לא מי מהוריו,לא את אחיו ולא שום מסמך היכול לבסס טענה של מגורים במקום אחר.

גם סירובו של הנתבע להכניס את מר הלון לדירה פועל כנגדו. גרסתו של מר הלון לפיה כשהסתבר למר קדוש שמדובר בביקור מטעם רשות השידור טען שהוא איננו האיש שאחריו מחפשים נראית הגיונית יותר שכן מר קדוש ממילא פתח את הדלת,למר הלון לא היתה סיבה להסתיר את זהותו ולפעול בניגוד לחובתו על פי להזדהות ואם בדירה לא היה מקלט מחד ומאידך ידע מר קדוש כי מתנהלת כנגדו תביעה,היה מאפשר למר הלון להיכנס ולהיווכח שאין בדירה מקלט.

אלא שמר קדוש בחר להשאיר את מר הלון בחוץ,די בכך.

היות והנתבע טען להתיישנות והיות והתביעה הוגשה ביולי 2011 הרי שהחוב לשנים 2002,2003 ומחיצית ראשונה של שנת 2004,התיישנו.

בנסיבות העניין בחרתי שלא לחייב בקנסות פיגורים וזאת בהיעדר ראיה על משלוח התראות והשיהוי הרב שננקט מצד התובעת.

קרן החוב- 1605 ₪.

הנתבע ישלם לתובעת סך 1605 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 900 ₪ .

הסכומים ישולמו תוך 45 יום שאם לא כן,ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ב, 20 מאי 2012, בהעדר הצדדים.