רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' אלצאנע ואח'

החלטה

בפני בקשה למכירת תפוסים בהתאם לסעיף 38 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט 1969 (להלן: "הפקודה"). לחילופין מבקשת המבקשת מסירה של התפוסים לכוחות הביטחון. ה"תפוסים" בהם מדובר, הם שני כלבים מסוג סלוקי, אשר נתפסו על ידי פקחי המבקשת לאחר שעל פי החשד שימשו את המשיבים בציד חיות בר וזאת ביום 21.9.11. בעניין חשד זה, הוגש כנגד המשיבים כתב אישום.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת בבקשתה כי עלות החזקת כלב אחד היא 25 ₪ ליום אחד לא כולל אוכל, וכי עליות אלה צפויות לעלות ולהגיע לסכומים גבוהים עד לסיום שמיעת הליך זה. המבקשת צירפה לבקשתה תעודת עובד ציבור לעניין עלות החזקת כלב במשמורת.

המשיב 1 (להלן: "המשיב"), טוען כי הוא הבעלים של הכלבים ובדיון שהתקיים בפני הצהיר זאת לפרוטוקול.

בתגובה לבקשה, טען ב"כ המשיב כי מדובר בהליך הנמצא בראשיתו, ולטענתו הראיות בו דלות ועל כן סביר להניח כי המשיב לא יורשע בדין. בנסיבות אלה, לטענתו, מכירת הכלבים כעת יהיה בה משום ענישה של המשיב בטרם הורשע ומכיוון שמדובר במעשה בלתי הפיך אין לכך מקום. ככל שעלות החזקת הכלבים רבה, טוען המשיב, כי יש להשיבם אליו עד להכרעה בהליך הפלילי. עוד טען ב"כ המבקשים, כי לא ברור מדוע הוגשה הבקשה רק כעת אם העלות כה גבוהה והכלבים מוחזקים מאז ספטמבר 2011 בידי המבקשת.

בדיון שהתקיים בפני, טען המשיב כי מדובר בכלבים אותם גידל מאז נולדו והם לו כבני משפחה ועל כן ביקש לקבלם בחזרה. המשיב ציין כי אין לו יכולת כלכלית לשאת בעלות החזקת הכלבים אצל המבקשת, לדבריו, הוא מושתל כליה ואיננו בקו הבריאות ואינו יכול לעבוד. המשיב הביע נכונות לחתום על ערבות על פיה אם יורשע ישיב את הכלבים למדינה. ייאמר כי דברים אלו לא נאמרו בתגובה של המשיבים לבקשה ונאמרו לראשונה בדיון בפני.

עוד אציין, כי כשעה לפני הדיון בפני הגיש ב"כ המשיבים בקשה לדחות את הדיון בשל דיונים אחרים בהם התעכב. בקשה זו נדחתה על ידי והצעתי לב"כ המשיבים לטעון בפני בכתב. בפתח הדיון, הודיע המשיב 1 כי שוחח עם בא כוחו והאחרון ביקש כי בית המשפט ייתן החלטה לפי התגובה שנמסרה כבר והדברים שיוסיף המשיב.

חומר החקירה

בדיון שהתקיים בפני, העביר ב"כ המאשימה לעיוני את חומר החקירה.

חומר החקירה שהוצג בפני כולל דוחות פעולה של הפקחים שהיו באזור וכן הודעות של המשיבים שנחקרו בעניין זה. כמו כן בחומר החקירה תמונות של הרכב בו נסעו המשיבים, עם הזרקור.

עמדת המשיבים בהודעות שנגבו מהם הייתה כי הכלבים נתפסו בעת שחיפשו בעזרתם כבשים של המשיב אשר לא חזרו באותו ערב עם העדר.

מבלי להיכנס לפרטי חומר החקירה, אציין כי יש בו ראיות לכאורה לכך שהמשיבים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום וגם אם כמובן אין וודאות כי המשיבים יורשעו בדין, הרי שיש סבירות להרשעתם.

דיון והכרעה

סעיף 11 לחוק להגנת חיית הבר תשט"ו 1955, מעניק לפקחים את הסמכויות המוקנות לשוטרים בהתאם לסעיפים 32-42 לפקודה. סעיף 38 לפקודה קובע כדלקמן:

"היה החפץ בעל חיים או מצרך שעלול להתקלקל, בין בגלל טיבו המיוחד ובין מסיבה אחרת, ולא ניתן עליו צו לפי סעיף 34, רשאי בית משפט השלום, על-פי בקשת שוטר מוסמך או אדם התובע זכות בחפץ, לצוות שהחפץ יימכר במכרז פומבי או במחיר המקובל באותו יום; דמי המכר יוחזרו לאדם שמידיו נלקח החפץ, אולם אם תוך המועדים שנקבעו על פי סעיף 35 הוגש משפט נגד אדם על עבירה שעבר בחפץ שנתפס או לגביו, ינהגו בדמי המכר כפי שיורה בית המשפט."

בב"ש (נצ') 3192/07 מדינת ישראל נ. עמר ואח' קבע בית המשפט בבקשה דומה, כי היות שלמעשה מדובר בבקשה הדומה לבקשה לחילוט תפוס, הרי שככלל יש לדון בה בתום ההליך הפלילי ולא במהלכו, כשסעיף 38 לפקודה הוא למעשה חריג לכלל זה. בית המשפט באותו עניין, סבר כי מקרה זה אינו נופל לגדר סעיף 38 לפקודה, באשר אין מדובר במצרך העומד להתקלקל ואף לא בבעל חיים שערכו המסחרי משתנה לאחר תקופה מסוימת, כמו עגל חלב. בית המשפט שם סבר כי מדובר בעלות החזקה פעוטה וכי יש לקחת בחשבון גם את הערך הסנטימנטלי שיש לאדם כלפי הכלב שלו ועל כן נדחתה הבקשה.

בבש (עכו) 5562/06 חסן ואח' נ. רשות הטבע והגנים, נדונו ביחד בקשת המבקשים להשבת הכלבים ובקשת המשיבה למכירתם. לדיון הופיעה גם גברת שטענה כי אחד הכלבים הוא שלה והצדדים שוכנעו על פי שבב אלקטרוני כי אכן כך הוא והכלב הוחזר לה. בית המשפט שם, דחה בקשת המבקשים וקיבל בקשת המשיבה למכור את הכלבים. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו בעלותם בכלבים ולפחות לגבי כלב אחד התברר כי הם לא היו בעליו. בית המשפט השתכנע כי יש די ראיות לכאורה לכך שהמבקשים עסקו בציד לא חוקי והשתמשו לצורך כך בכלבים. בית המשפט ציין כי עלות החזקת הכלבים על ידי המשיבה גבוהה ועלולה לעלות בסופו של יום על הסכום שיתקבל ממכירתם ועל כן הורה על מכירת הכלבים.

בבש (י-ם) 12004/09 רשות הטבע והגנים נ. סאאד ואח', לא התייצבו המשיבים לדיון, ואחד מהם הודיע כי הכלבים אינם שלו ואין לו עניין בבקשה. בית המשפט סבר כי יש די ראיות לכאורה לכך שהכלבים שימשו את המשיבים בציד בלתי חוקי וקבע על סמך תעודת עובד ציבור, כי עלות ההחזקה של כל כלב היא 18 ₪ ליום. בית המשפט קבע כי עלות ההחזקה גבוהה והמשך ההחזקה עד לתום ההליכים עלולה להביא למצב בו עלות החזקתם תעלה על הסכום שיתקבל ממכירתם ועל כן יש לעשות שימוש בסמכות מכוח סעיף 38 לפקודה, אלא אם יתחייב המשיב 1 לשאת בהוצאות החזקת הכלבים עד לסיום ההליך הפלילי.

אציין, כי אינני סבורה כי כדי שסעיף 38 לפקודה יחול, נדרש כי ערך בעל החיים ירד עם חלוף הזמן. הסעיף מדבר על "בעל חיים או מצרך שעלול להתקלקל..." ואינו מציין כי רק בעל חיים שערכו יורד במשך הזמן, ניתן לתת לגביו החלטה על פי סעיף 38. אשר על כן, אני סבורה כי יש תחולה לסעיף 38 לפקודה בענייננו.