רע"צ 71620-01-17 גורש נ' אי.אר.אן. ישראל בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 31.1.17 על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (גב' מירי ברטהולץ, להלן - כב' הרשמת), מיום 12.1.17.

בהחלטה מיום 12.1.17 דחתה כב' הרשמת בקשה לעיון מחדש בנימוק כי לא נמצאה עילה לשנות מהחלטתה הקודמת בעניינה של החייבת דנן.

בהליך שבפניי החייבת מבקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 12.1.17 הגם שכאמור מדובר על בקשה לעיון מחדש ביחס להחלטה קודמת מיום 1.12.16 שצורפה תחילה באופן חלקי בלבד וממילא לא התבקשה ביחס אליה רשות ערעור ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד בעניינה (להלן - ההחלטה הראשונה).

רק לאחר שניתנה החלטה בעניין זה הוגשה ההחלטה מיום 1.12.16 במלואה ביום 16.2.17.

החייבת טוענת בבקשתה כי אין בידה לעמוד בשיעור התשלומים שהושתו על ידי כב' הרשמת בהחלטה מיום 1.12.16 עקב מצבה הכלכלי.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובהחלטת כב' הרשמת מיום 12.1.17 - הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

להלן הנימוקים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979 קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום הינתנה או המצאתה לידי בעל הדין המבקש לערער עליה. מעיון בבקשה שבפני עולה כי למעשה החייבת מבקשת לערער ביום 31.1.17 על ההחלטה שניתנה ביום 1.12.16 וזאת באמצעות בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לעיון מחדש שהוגשה לפני כחודש ימים.

בית המשפט העליון קבע ככלל:

"אם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם ".

(ר' רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, פורסם בדינים עליון צ 628).