רע"צ 37159-02-16 בנק לאומי לישראל בעמ נ' קרלינסקי

בפני בר"ע על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל זאב גבאי, אשר קבע כי המשיב ישלם את חובותיו בתיק זה בתחילה בסכום חודשי של 1,000 ₪ והחל מיום 10.6.16 סכום של 2,500 ₪.

המבקשת טוענת כי על סמך הנתונים שמסר המשיב עצמו, יכולת ההחזר שלו עולה כמה מונים על הסכום שקבע כב' הרשם. המבקשת טוענת כי היא מקבלת את הניתוח העובדתי שערך כב' הרשם אך תוצאתו אמורה להיות שהמשיב ישלם סכום גבוה בהרבה מזה שקבע כב' הרשם, שכן, הפער בין ההכנסות להוצאות, וממילא ליכולת התשלום, הוא עשרות אלפי ₪ לחודש ולא הסכומים שקבע כב' הרשם. בשל כך הגיש המבקש גם בקשה לתיקון טעות סופר במקביל להגשת בר"ע זו (הצדדים לא הודיעו לבית המשפט האם ומה היתה ההחלטה הסופית על בקשה זו).

המבקשת טוענת כי בחינת ההכנסות וההוצאות כאשר מביאים בחשבון את הכנסתו המוצהרת של המשיב בסך של כ- 35,000 ₪ ובנוסף הכנסה פוטנציאלית של רעייתו בסך של כ- 4,650 ₪ ומסכומים אילו מפחיתים את ההוצאות שהוכרו על ידי כב' הרשם בהתאם לשיעורים שלהם שנקבעו בהחלטה הכוללים:

טלפון קווי, טלפון סלולרי, ביטוח רפואי, הוצאות כלכלה מגיעות לכ- 2,800 ₪. ישנם הוצאות נוספות לגביהן נקבע בהחלטה שאין להכיר בהם לחינוך נסיעות ברכב) וכן הוצאות שנקבע שלא הובאו לגביהן אסמכתאות (הוצאות דיור, משכנתא והחזר הלוואות).

המבקשת טוענת איפוא כי אף אם יובאו בחשבון הוצאות סבירות בגין הפריטים שהמשיב לא המציא לגביהם אסמכתאות יישאר הפרש ניכר של כ- 15,000 ₪ לפחות בין ההכנסות להוצאות.

המבקשת טוענת עוד כי התברר שלמשיב 2 נכסי מקרקעין ומשכך לא היה מקום כלל ליתן צו חיוב בתשלומים וכב' הרשם היה אמור להורות שמלוא הסכום ישולם בבת אחת.

המשיב טוען כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשם.

ראשית, לא סביר שמדובר בטעות סופר כפולה כפי שטענה המבקשת הן בסכום של 1,000 ₪ (המבקשת טענה שכנראה מדובר ב- 10,000 ₪) והן בסכום של 2,500 ₪ (המבקשת טענה שכנראה מדובר ב- 25,000 ₪).

שנית, ההכנסה בסך של כ- 35,000 ₪ הינה מנדבות שאינן ניתנות דרך קבע ולפיכך אין להביאם בחשבון כאשר קובעים תשלומים לטווח ארוך. אמנם הדבר לא נכתב בהחלטת כב' הרשם אך כנראה כך הוא הבין את ההכנסה, שלא צורפו לה אסמכתאות.