רע"צ 15023-12-15 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

1.בפניי בקשתה של המבקשת, כונסת נכסים בתיק הוצל"פ 01-73104-14-3 (משכון דירת מגורים), ליתן לה רשות ערעור על החלטתו מיום 12.11.15 של כב' רשם ההוצל"פ מר שרון קרן לפיה פסק את שכר טרחתה של המבקשת בסכום כולל של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ.

2.בבקשתה שבפניי מפרטת המבקשת את טענותיה ומפנה בין היתר לבקשה שהגישה בתיק ההוצל"פ לאישור שכר טרחת כונס נכסים בסכום כולל של 73,865 ₪ כולל מע"מ, הסכום מבוסס על תקנה 2 ותקנה 4 לתקנות ההוצאה לפועל (שכ"ט עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002. חישובה של המבקשת מבוסס על שתי התקנות ללא הפחתה כלשהיא למרות שהמשיבים הם אלו שביצעו מכר עצמי של הנכס באופן שנחסכה מהמבקשת עבודה רבה.

3.המשיבים הגישו תגובה מפורטת לבקשה ובה פרטו בהרחבה את עמדתם. המשיבים אינם חולקים על הבסיס לחישוב השכר בהתאם לתקנה 2 ותקנה 4 האמורות ואולם סבורים שבנסיבות העניין יש סמכות לרשם ההוצל"פ להפחית את שכר הטרחה כפי שאף נקבע בפסיקה בהסתמך על תקנה 126א לתקנות ההוצל"פ וסעיף 59 לחוק ההוצל"פ המסמיך את רשם ההוצל"פ לקבוע את שכרו של כונס הנכסים.

4.המבקשת מדגישה בבקשתה כי התקנות לעניין שכר טרחת כונס נכסים לדירת מגורים נקבעו על אף האמור בסעיף 10 ובסעיף 59 לחוק ההוצל"פ.

כמו כן, מפנה המבקשת לפסיקה בה נתבע כי שיעורי שכר הטרחה שנקבעו בתקנות הם השיעורים המחייבים את רשם ההוצל"פ, הגם שרשאי הרשם להתערב בקביעת גובה השכר רק בהתקיים נסיבות חריגות וייחודיות בהן תחושת הצדק אינה משלימה עם שיעור שכר הטרחה בהתאם לתקנות. כדוגמה למקרה כזה מובא בפסיקה כאשר שיעור שכר הטרחה אינו עומד בכל קשר פרופורציונלי אפשרי להיקף העבודה שנדרשה מכונס הנכסים או בכל מקרה של נסיבות המקימות עילה להתערבותו של רשם ההוצל"פ. עוד סבורה המבקשת כי תקנה 126א איננה חלה בענייננו, כמפורט וכמוסבר בבקשה.

5.סעיף 59 לחוק ההוצל"פ חולש על סמכותו של רשם הוצל"פ לקבוע את שכרו של כונס הנכסים ואת דרכי תשלומו, לרבות על סעיף 81ב1 אשר על פיו תוקנו התקנות לעניין שכר טרחת כונס נכסים במימוש דירת מגורים.

מטרת התקנות לקבוע הסדר גלוי וידוע של שכר טרחת כונס נכסים הן לידיעת כונסי הנכסים והן לידיעת החייבים באופן שככל שמתמשכים הליכי המימוש ונדרשת פעולה רבה יותר של כונס הנכסים כך גדל גם שכרו של הכונס באופן שיש בו כדי לתמרץ חייבים להקדים ולפרוע את חובם.

6.מקובל עלי כי ראוי ונכון להיצמד לשיעורי השכר אשר נקבעו בתקנות ורק במקרים חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן יש להתערב בשיעורים שנקבעו בתקנות.

המחלוקת שבתיק זה מתמקדת בתקנה 4 שכן השכר המגיע מכוח תקנה 2 הינו עבור הגשת הבקשה לביצוע, בקשה שאין מחלוקת שהוגשה ומכל מקום החליט הרשם להפחית מהשכר הכולל לשכר שפסק.

לטעמי ניתן לכלול באותם מקרים בהן רשאי רשם ההוצל"פ לשקול הפחתת שכרו של כונס נכסים גם מקרים בהם לא נדרש כונס הנכסים להשלים את פעולתו כגון כפי המקרה שכאן כאשר המשיבים ביצעו מכר עצמי והמבקשת לא הייתה צריכה לטפל בפרסום ובהתמחרות ואף לא בהליכי רישום של הנכס על שם המשיבים ולאחר מכן לדווח על העסקה ולהעביר את הזכויות על שם הרוכשים.