רע"פ 8722/15 שבאזי תבנאס נ' מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיאה ד' ברלינר, סגן הנשיאה ג' קרא והשופטת א' נחליאלי-חיאט) מיום 25.11.2015 בעפ"ג 1869-08-15, בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת י' פרדלסקי) בת"פ 21535-04-15 מיום 21.6.2015, במובן זה שהופחת עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש, כמפורט להלן. 

רקע והליכים קודמים

2. המבקש, נתין זר אזרח אריתריאה, הורשע בבית משפט השלום ביום 6.5.2015, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) בצירוף סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, המבקש והמתלונן עבדו יחד במטבח של מסעדה בתל אביב, כאשר המתלונן מוגדר מבעוד מועד על ידי מנהל המטבח כ"סמכות הקובעת". ביום 10.4.2015, התגלע ויכוח בין המבקש לבין עובד אחר, והמתלונן הכריע בו תוך שהורה למבקש למלא את הוראותיו, ולא – יפנה אל מנהל המטבח. המבקש ביקש מהמתלונן כי ישוחחו בפרטיות, והשניים יצאו אל חניון המסעדה. בהגיעם לחניון, נטל המבקש מקל עץ אשר נמצא במקום, והכה את המתלונן באמצעותו בלחיו השמאלית ובראשו. המתלונן נמלט אל חדר המעלית בחניון כשהוא חבול ומדמם מראשו, אך המבקש נע בעקבותיו והכה אותו פעם נוספת בכתפו הימנית. המתלונן הצליח להימלט מפני המבקש ופונה על ידי צוות מגן דוד אדום לקבלת טיפול רפואי. כתוצאה ממעשיו של המבקש, נגרמו למתלונן מספר חבלות, וביניהן חתך בן 5 סנטימטרים במצחו עד דימום עורקי וחתך בן 3 סנטימטרים בלסתו, אשר נתפרו בשכבות.

3. מיד לאחר שהמבקש הורשע, ביקש בא-כוחו כי הוא יופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן בטרם ייגזר דינו, על מנת לפרט בפני בית משפט השלום את נסיבות חייו הקשות. בית המשפט דחה את הבקשה, תוך שציין כי לא מצא מקום לכך.

4. ביום 21.6.2015, בית משפט השלום גזר את דינו של המבקש. בגזר דינו, בית המשפט עמד על מדיניות הענישה המחמירה בעבירות אלימות ועל הצורך להגן על עובדים ומנהלים במקום עבודתם. בהתאם למדיניות זו, למידת הפגיעה בערך המוגן ולחומרת נסיבות ביצוע העבירה, בית משפט השלום קבע כי מתחם העונש ההולם למעשי המבקש נע בין 12 לבין 24 חודשי מאסר בפועל. בקביעת העונש המתאים למבקש בתוך המתחם, בית משפט השלום עמד על מספר נסיבות לקולה: הודאתו בעבירות, אשר חסכה זמן שיפוטי; קבלת האחריות מצדו על מעשיו; הזמן בו שהה במעצר ובמעצר בית מלא; היותו פליט הנשוי לפליטה; היותו אב לשתי ילדות קטנות, כאשר אשתו אף נמצאה בהיריון מתקדם; והפגיעה הנשקפת מעונש מאסר בפועל במבקש ובמשפחתו. נוכח מכלול השיקולים הללו, בית משפט השלום השית על המבקש עונש של 12 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירת אלימות; ופיצוי למתלונן בסך 2,000 ש"ח.

5. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, וערעורו התקבל באופן חלקי ביום 25.11.2015. באשר להחלטה שלא להפנות את המבקש לתסקיר שירות מבחן, בית המשפט המחוזי מצא כי יש ממש בטענת המשיבה כי ספק אם תסקיר יוכל לשפוך אור נוסף על נסיבות חייו של המבקש באריתריאה מעבר למה שנטען על ידי באי-כוחו, באשר אין כל דרך לאמת את העובדות הללו. למען הסר ספק, בית המשפט המחוזי הדגיש כי הוא מקבל את דבריו של המבקש בדבר קורות חייו בטרם הגיע לישראל. ביחס לגזר הדין לגופו, בית המשפט המחוזי מצא כי נוכח נסיבות ביצוע העבירה, ובפרט נוכח העובדה שלא נגרם למתלונן נזק קבוע, מתחם העונש ההולם נע בין 8 לבין 14 חודשי מאסר. בשל נסיבות חייהם הקשות של המבקש ומשפחתו, בית המשפט המחוזי העמיד את עונשו על 9 חודשי מאסר בפועל, בעוד יתר רכיבי העונש נותרו על כנם. מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה למתן רשות ערעור

6. בבקשה שלפניי, עותר המבקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהורות על הפנייתו לתסקיר שירות מבחן בטרם ייגזר דינו, ולחלופין להקל בעונשו כך שיועמד על 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו על דרך של עבודות שירות.