רע"פ 7171/14 ואח' סקוטר סנטר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

השופט צ' זילברטל:

רקע והליכים קודמים

1. ביום 15.12.2009 תפסו נציגי המבקשת ברע"פ 1005/15 (להלן: המדינה) קורקינטים חשמליים ואופניים חשמליים, אשר לטענת המדינה אסורים למכירה, לתיקון או למתן שירות כלשהו ללא רישיון (להלן: הכלים התפוסים). הכלים נתפסו בשני בתי עסק בבעלות המבקשת 1 ברע"פ 7171/14 (להלן: סקוטר), המנוהלת על-ידי המבקש 2 ברע"פ 7171/14 (להלן: בר). עוד טרם הגשת כתב אישום בעניינם, עתרו סקוטר ובר לשחרור הכלים התפוסים, ובקשתם נדחתה בשתי ערכאות. כלפי החלטות אלו הגישו סקוטר ובר בקשת רשות ערעור בבית משפט זה, אשר נדחתה בהחלטתו מיום 7.9.2010 של חברי השופט ח' מלצר (רע"פ 2171/10) (להלן: ההחלטה בחילוט הזמני). בהחלטה נקבע, כי אין להשיב לסקוטר ולבר את הכלים התפוסים, משום שאין תוחלת בהשבתם.  

2. סקוטר ובר הורשעו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירה של אי-קיום חובת רישיון לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ"ג-1983 (להלן: צו הפיקוח על ייצור מוצרי תעבורה); בעבירה של אי-קיום חובת רישיון לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור רכב והרכבתו), התשכ"ז-1967 (להלן: צו הפיקוח על ייצור רכב והרכבתו); בעבירה של אי-קיום חובת רישיון מוסך לפי סעיף 2 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל-1970 (להלן: אי-קיום חובת רישיון מוסך); וכן בעבירות של אי-מתן פירוט מספיק בחשבונית; סירוב למסור ידיעות ומסמכים; ואי-קיום חובה בחקירה. במסגרת ההכרעה בערעורים שהגישו הצדדים על פסק הדין (להלן: הערעור על פסק הדין), זיכה בית המשפט המחוזי את סקוטר ובר מהעבירה של אי-קיום רישיון לפי צו הפיקוח על ייצור רכב והרכבתו, וכן מהעבירות של סירוב למסור ידיעות ומסמכים ואי-קיום חובה בחקירה, אך הותיר על כנן את ההרשעה בעבירות של אי-קיום חובת רישיון לפי צו הפיקוח על ייצור מוצרי תעבורה, אי-קיום חובת רישיון מוסך, ואי-מתן פירוט מספיק בחשבונית. בית המשפט אומנם קבע, כי אמרותיו של בר במהלך החקירה אינן קבילות, אך מצא כי קיים בסיס עובדתי מספיק להרשעת סקוטר ובר שלא על סמך האמירות בחקירה, בהתבסס בין היתר על עדותו של בר בבית משפט השלום. כמו כן, בית המשפט קבע במסגרת הערעור, כי הדיון בבקשת המדינה להשמדת הכלים התפוסים, וכן בבקשה הנגדית של סקוטר ובר למסירת הכלים התפוסים לידיהם, יוחזר לבית משפט השלום. בבית משפט השלום נקבע, כי אין להשיב את הכלים התפוסים לסקוטר ובר והמדינה רשאית להשמידם. על החלטה זו ערערו סקוטר ובר.

3. בהחלטה מיום 30.12.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור סקוטר ובר (להלן: הערעור על תפיסת הכלים), וקבע כי יש להשיב את הכלים התפוסים לסקוטר ולבר כשהם מפורקים. במסגרת פסק הדין בערעור על תפיסת הכלים, השווה בית המשפט בין סעיף 30 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957 (להלן: חוק הפיקוח), שמכוחו נתפסו הכלים התפוסים, ובין סעיפים 32 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, המסדירים חילוט של חפצים תפוסים. נקבע, כי בהתאם לשני דברי החקיקה מסור לבית המשפט שיקול הדעת לצוות על חילוט עונשי, בהתקיימם של שלושה תנאים מצטברים: בחפץ שנתפס בוצעה העבירה; בעל החפץ הורשע בדינו; והרשעתו מתייחסת למעשה שנעשה בחפץ או לגביו. בית המשפט קבע כי במקרה דנא לא מתקיימים התנאים, מאחר שהכלים התפוסים נעדרים תרומה משמעותית לביצוע העבירות בהן הורשעו סקוטר ובר בגדר פסק הדין שניתן בערעור על פסק הדין, וכלל לא נטען ולא הוכח כי דווקא בכלים האמורים בוצעה העבירה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי חילוט של כלים בשווי של כמאה אלף ש"ח, כאשר סכום הקנס עומד על 15,000 ש"ח בלבד, מפר את האיזון הנדרש בין תכלית החילוט לבין הפגיעה בקניינם של סקוטר ובר. כמו כן התייחס בית המשפט לטענת המדינה בדבר התכלית המניעתית של החילוט, אשר נסמכה על דברי בית משפט זה בהחלטה בדבר החילוט הזמני. בית המשפט קבע, כי במסגרת אותה החלטה נמנע השופט ח' מלצר מלהיעתר לבקשה ל"חלופת תפיסה", מאחר שבאותה עת עמדו סקוטר ובר בפני אישום בגין ייצור ותיקון כלים מסוגם של התפוסים, ושונים פני הדברים משזוכו סקוטר ובר מאישום זה ואין עוד האמור מיוחס להם. יחד עם זאת, מתוך הכרה בסכנה שבהשבת הכלים התפוסים לכביש, הורה בית המשפט על השבתם לידי סקוטר ובר כשהם מפורקים.

בקשתם של סקוטר ובר

4. בקשתם של סקוטר ובר מופנית כלפי הכרעת בית משפט קמא בערעור על פסק הדין, והוגשה טרם ניתנה החלטתו בערעור על תפיסת הכלים. בבקשה נטען, כי בית משפט קמא חרג מסמכותו בהסתמכו על ראיות שונות מהראיות שעליהן הסתמך בית משפט השלום בהרשעתו. זאת ועוד, לגישת סקוטר ובר, העדות בבית משפט השלום אינה מספיקה כדי לשמש בסיס להרשעה. היעדרו של בסיס ראייתי להרשעה נלמד, לגישתם, גם מהעדר התייחסות ברורה בפסק הדין לעבירת אי-קיום חובת רישיון על-פי צו הפיקוח על ייצור רכב והרכבתו. לבסוף, נטען כי שגה בית משפט קמא כשהטיל על סקוטר ובר התחייבות כספית לבל יעברו כל עבירה על חוק הפיקוח, כך שהתחייבותם משתרעת על כל הוראות חוק והפיקוח וכל הצווים שהוצאו מכוחו.

5. בתגובה לבקשה, טענה המדינה כי הבקשה אינה מעלה סוגיה עקרונית, וכי לא מתעורר בעניינים של המבקשים חשש לעיוות דין. לגופם של דברים, טוענת המדינה כי בית משפט קמא לא חרג מסמכותו כערכאת ערעור, וכי דין טענות המבקשים באשר להרשעה ולעונש להידחות.

בקשת המדינה