רע"פ 493/17 פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' הרכב השופטים: ל' ברודי; ז' בוסתן; ו-ש' בורנשטיין), בעפ"ג 59565-06-16, מיום 4.12.2016. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט מ' מזרחי), בת"פ 27837-01-15, מיום 17.5.2016.

2. ביום 16.1.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, אשר הושת על המבקש, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש, הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום ברחובות, במסגרתו יוחסה למבקש עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

4. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, הועסק המבקש כאב הבית בבית הספר "צביה קטיף", שביד בנימין. ביום 31.12.2014, בשעה 12:00 או בסמוך לכך, ביקש המבקש מקטין, יליד 11.11.2001, לסייע לו להעביר קרטון מסמכים לארכיון המצוי בקומה השלישית של בית הספר. לאחר שהקטין ביצע את המבוקש ממנו, הציע המבקש לקטין להתלוות אליו לחדר הציוד, הנמצא בקומה הראשונה בבית הספר, בכדי שהמבקש יתן לו פחית שתייה, בתמורה לסיוע שהעניק לו הקטין. בשעה 12:23 או בסמוך לכך, נכנסו המבקש והקטין לחדר הציוד, והמבקש סגר את הדלת. לאחר מכן, החדיר המבקש את ידו לחולצתו של הקטין וליטף את בטנו, ובהמשך החדיר את ידו מבעד למכנסיו ותחתוניו של הקטין ונגע באיבר מינו. בשעה 12:27 או בסמוך לכך, פתח הקטין את דלת חדר הציוד ועזב את המקום.

5. ביום 3.6.2015, הורשע המבקש, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר דיוני, במסגרתו הודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן, ובהסכמת הצדדים, הופנה המבקש אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר בעניינו.

6. בין התאריכים 6.9.2015 ועד 15.5.2016, הוגשו 5 תסקירים מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש (להלן: התסקירים). בתסקירים אלו פורטו נסיבותיו האישיות של המבקש, ובין היתר, נכתב כי המבקש הינו כבן 48, נשוי ואב ל-5 ילדים בגילאי 20-8, מנהל אורח חיים דתי, בוגר 12 שנות לימוד, עובד כאיש אחזקה בבית ספר, ומתגורר ביבנה. מן האמור בתסקירים עולה, כי המבקש התקשה לשתף במצבו ובדפוסי התנהגותו המינית באופן פתוח, הן בשל היעדר הכרה בקשייו והן בשל "מחסומי בושה", ולפיכך, עלה קושי לבדוק את דרכי התמודדותו ודפוסי התנהלותו המינית של המבקש. יחד עם זאת, נאמר בתסקירים כי בעקבות סדנת הכנה לטיפול ייעודי בעברייני מין, בה השתתף המבקש, בחודשים אפריל-יוני 2015, חל שינוי ראשוני בתפיסתו של המבקש ביחס לעבירה שביצע, כאשר בשלב ראשון הוא הכחיש כל התנהגות מינית בעייתית כלפי הקטין, אך בהמשך הוא הצליח להכיר באחריותו לעבירה ובפסול שבה. הדיון בטיעונים לעונש נדחה מספר פעמים, ובחודש ינואר 2016, שולב המבקש בקבוצה טיפולית לעברייני מין במסגרת שירות המבחן. ביום 13.3.2016, הוגש תסקיר משלים אחרון בעניינו של המבקש. בתסקיר המשלים נאמר, כי המבקש "עדיין לא הגיע לשלב טיפולי מתקדם, בו יידרש לעבוד באופן מעמיק יותר על התנהגותו המינית הבעייתית"; עוד נאמר כי למבקש צפוי "תהליך ארוך והתקדמותו מסתמנת כאיטית באופן יחסי". לבסוף, המליץ שירות המבחן כי יוטל על המבקש צו מבחן למשך שנה וחצי, במהלכו ימשיך להשתתף בקבוצה הטיפולית, וכי יושת על המבקש צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף נרחב של 300 שעות, בנוסף לתשלום פיצויים למתלונן.

7. עוד הוגשו לבית משפט השלום, חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, מיום 18.10.2015, במסגרתה נקבעה "רמת מסוכנות בינונית-נמוכה לרצידיביזם מיני"מצדו של המבקש; והצהרה מטעם נפגע העבירה, אשר נכתבה בידי אמו של הקטין, בגדרה תואר הנזק הרב שנגרם לקטין בעקבות המעשים.

8. ביום 17.5.2016, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, עמד בית משפט השלום על מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא, וכן ציין כי הערך המוגן הוא "שמירה על שלומם, בריאותם, פרטיותם והאוטונומיה הפרטית והאישית של קטינים". לפיכך, קבע בית משפט השלום, כי מתחם הענישה בעניינו של המבקש, ינוע בין מספר חודשי מאסר, אשר ניתנים לריצוי בדרך של עבודות שירות, ועד שנת מאסר, לריצוי בפועל. בהמשך, מנה בית משפט השלום את השיקולים הבאים לחומרה: חומרת העבירות בהן הורשע המבקש; הפגיעה הקשה בקטין, אשר "תלווה אותו עד סוף ימיו"; האמור בחוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, שבמסגרתה הוערכה, אמנם, מסוכנותו של המבקש כבינונית-נמוכה, אך נמצאו בה גם "נתונים לחומרה", כגון העובדה כי המבקש ייחס לקטין את "היוזמה למעשה"; והתסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן, אשר "אינם משכנעים ברמה כזו שהם מציגים מערכת שיקומית סגורה ומוצלחת". מנגד, שקל בית משפט השלום, את השיקולים הבאים לקולה: הודייתו של המבקש בעובדות כתב האישום; משך הזמן הקצר של האירוע המתואר בכתב האישום; העובדה כי אין "מדובר במעשה מגונה הממוקם בראש סולם החומרה האפשרית"; היעדר מרכיב של אלימות או איומים במעשיו של המבקש; וכן, האמור בתסקירי המבחן מהם עלה, כי המבקש הינו "נורמטיבי בעיקרו, עובד לפרנסתו, בעל משפחה", וכי הוא "עושה מאמצים לשיקום". בהמשך, קבע בית משפט השלום, כי בנסיבות בהן הליך השיקום שהוצג בפני בית המשפט, הינו בראשיתו, ומתקדם בעצלתיים, "אין מנוס מהטלת ענישה של מאסר בפועל ממש, אם כי לא כזו הנוגעת ברף העליון של המתחם, בעיקר לאור העובדה שהנאשם [המבקש] לא ניהל משפט והקטין לא נאלץ לשוב ולשחזר את הדברים".