רע"פ 2487/15 אייל אבולפיה נ' עיריית רמת גן

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו, בעפ"א 34506-02-15 (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל), מיום 24.3.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן, בחע"מ 51846-01-14; חע"מ 51897-01-14; חע"מ51863-01-14; וחע"מ 51853-01-14 (כב' השופט א' סלע), מיום 29.12.2014.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגשו ארבעה כתבי אישום, בגין ביצוע עבירות של חנייה במקומות אסורים בעיר רמת גן, בניגוד להוראות חוק עזר לרמת גן (העמדת רכב וחנייתו), התש"ם – 1980. המבקש הגיש בקשה לביטול הקנסות בתוך 30 ימים מהמועד בו הומצאו לו הדו"חות, ובחלוף למעלה משנה נדחתה בקשתו, והוא הגיש בקשה להישפט. המבקש טען בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן, כי חלה התיישנות על העבירות שביצע, שכן לפי סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב –1982 (להלן: החסד"פ), אין להגיש כתב אישום אם עברה למעלה משנה מיום ביצוע עבירת הקנס. ביום 29.12.2014, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן את המבקש בעבירות שיוחסו לו בארבעת כתבי האישום, לאחר שדחה את טענת ההתיישנות שהעלה המבקש, וכן טענות נוספות, בקובעו כי:

"אין מחלוקת כי לנאשם [המבקש] הומצאו הודעות קנס בגין העבירות שביצע בתוך שנה ממועד ביצוען [...] אמנם, כתב האישום הוגש בחלוף למעלה משנה, אך זאת בגין הגשת הבקשה להישפט שהגיש הנאשם [המבקש] בחלוף הזמן לאחר שבקשתו לביטול הדו"חות נדחתה [...] אין הוראות החוק קובעות – כפי שביקש הנאשם [המבקש] לקרוא לתוכן – כי על ההליך כולו להסתיים בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה".

3. באותו מועד, גזר בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן את דינו של המבקש. בגזר דינו, נתן בית המשפט דעתו לטענות המבקש, לפיהן קיימת מצוקת חנייה קשה באזור מגוריו, וכי יש מקום להקל עימו נוכח העובדה כי מדובר בעבירות קנס שההודעות בגינן הומצאו בשנת 2011, אך העבירות התבררו רק בשנת 2014. בהתאם לכך, הושת על המבקש קנס בסך 800 ₪, בגין כל עבירות החנייה בהן הורשע.

4. המבקש ערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ערעורו של המבקש הצטמצם לטענת חלוף הזמן, כפי שהועלתה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בציינו, כי "נימוקו של בית משפט קמא עומד במבחן הביקורת, ובמקרה זה, מאחר שכתב האישום הוגש אמנם למעלה משנה לאחר ביצוע העבירות, אולם הוגש בתוך המועד שלאחר דחיית בקשתו של המערער [המבקש] לבטל את הדו"ח, ההתיישנות אינה חלה במקרה זה וניתן היה לדון את המערער [המבקש]".

הבקשה לרשות ערעור

5. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות ערעור שהגיש נטען, כי שגה בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן, עת הרשיעו בעבירות שיוחסו לו, וזאת נוכח העובדה כי מדובר בעבירות שהתיישנו. המבקש הוסיף וטען, כי עניינו מעורר סוגיה משפטית כבדת משקל, שכן משהשתהתה הרשות במתן המענה לבקשה לביטול הקנס, נוצר מצב לפיו הוא נותן את הדין הוא  בגין העבירות שביצע, לאחר למעלה משנתיים מיום ביצוען.

דיון והכרעה