אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"פ 2278/15 גל בר נ' מדינת ישראל

רע"פ 2278/15 גל בר נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 15/04/2015 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
2278-15
14/04/2015
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
גל בר
עו"ד עידן גיספאן
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה


 

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ), בעפ"ת 35485-06-14, מיום 26.1.2015, בגדרו נדחה, ברובו, ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כב' השופט ש' לייבו) (להלן: בית המשפט לתעבורה), בפ"ל 2726-10-12, מיום 1.6.2014.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: נהיגה רשלנית, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה; ובדיקת שכרות, לפי תקנה 169ג לתקנות התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 24.5.2012, בשעה 00:05 או סמוך לכך, נהג המבקש באשקלון ברכבו הפרטי ברשלנות, בהיותו שיכור כמי שנתון תחת השפעת סמים. בדגימת שתן שניטלה מן המבקש, נתגלתה בגופו חומצת חשיש שהיא תוצר חילוף החומרים THC, המהווה את החומר הפעיל שבקנביס (בריכוז של NG/ML 111.0), בריכוז קריאטינין של MG 119%.

 

  1. בבית המשפט לתעבורה כפר המבקש בכך שהיה נתון תחת השפעת סמים, וכן בתוצאות דגימת השתן שניטלה ממנו. כמו-כן, השיג המבקש על תקינות שרשרת הבדיקה, ובכלל זאת העלה ספק בכך שקם "חשד סביר" בדבר שכרותו, עובר לעיכובו לבדיקת השתן, כדרישת תקנה 169ג לתקנות התעבורה; כמו-כן, טען המבקש כי קיים ספק בכך שבדיקת השתן שניטלה ממנו היא זו שהגיעה למכון הטוקסיקולוגי, ואשר לפיה נקבעו ממצאי שכרותו. לאחר ששמע את עדי המשיבה, ונתן בהם את אמונו, קבע בית המשפט לתעבורה כי ממצאי הבדיקה שנערכה למבקש מצביעים, מעבר לכל ספק סביר, כי המבקש נהג תחת השפעת סמים, ולכן הרשיעו במיוחס לו בכתב האישום. בהתייחס להשגותיו של המבקש, קבע בית המשפט לתעבורה כי התנהלותו של המבקש עובר לעיכובו מעוררת, כשלעצמה, חשד סביר בדבר שכרותו. עוד נקבע, כי לא דבק פגם בשרשרת הבדיקה שנערכה למבקש, וכי גם אם ארעו מחדלים בשרשרת הבדיקה, אלו לא השפיעו לרעה על מצבו של המבקש.

 

בגזר דינו ציין בית המשפט לתעבורה, כי הערך החברתי המוגן באשר לעבירותיו של המבקש הוא בטיחותם של כלל המשתמשים בדרך, וכי מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע המבקש, יכולה לעלות כדי מאסר על תנאי. בהקשר לכך, ולאחר שציין כי קיים עונש מינימום של 24 חודשי פסילת רשיון בגין הנהיגה בשכרות שבה הורשע המבקש, קיבל בית המשפט לתעבורה את עמדת המשיבה ביחס לעונש הראוי, בציינו, כי הוא לא מצא כל הצדקה לחריגה מעונש פסילת המינימום. לאור זאת, גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור במשך 3 שנים עבירות של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סמים; פסילת רשיון הנהיגה בפועל לתקופה של 28 חודשים; קנס בסך 2,400 ₪; ופסילה על תנאי של רשיון הנהיגה, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש עבירה מאלו שבהן הורשע, וכל עבירה לפי התוספת הראשונה או התוספת השניה לפקודת התעבורה.

 

  1. המבקש לא השלים עם תוצאה זו, וערער עליה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בערעורו טען המבקש, כי ההחלטה לבצע את בדיקתו התקבלה עוד טרם שנולד בקרב השוטרים חשד סביר בדבר שכרותו. עוד טען המבקש, כי שגה בית המשפט לתעבורה, משנתן משקל מועט להיעדרה של "בדיקת מאפיינים" למבקש ועריכת דו"ח בהתאם לה. בנוסף, חזר המבקש על טענותיו בבית המשפט לתעבורה, בדבר ליקויים בתהליך הבדיקה שנעשתה לו. בית המשפט המחוזי דחה את מרבית השגותיו של המבקש, זולת טענתו בדבר היעדר בדיקת המאפיינים, אותה קיבל בחלקה. אשר לטענה זו, קבע בית המשפט המחוזי, כי אמנם "אין ביכולתה של בדיקת המאפיינים להפריך הימצאות סם בגופו של הנאשם", ואולם "יש בכך כדי להשליך על המסוכנות, ולכן גם על העונש". עקב כך, הפחית בית המשפט המחוזי את תקופת פסילת רשיונו של המבקש ל-24 חודשי פסילה, ואת יתר רכיבי גזר הדין הותיר בעינם.

 

הבקשה לרשות ערעור

 

בפתח הבקשה לרשות ערעור המונחת לפניי, טוען המבקש כי בקשה זו מעוררת את השאלה האם הימצאות תוצרי חילוף חומרים של סם פלוני מעידה כי הנבדק מצוי בהכרח תחת השפעת סם, ומה היקפה של אותה השפעה. את חשיבותה של שאלה זו, תמך המבקש בהחלטתי ברע"פ 6661/14 קוליה נ' מדינת ישראל (19.1.2015) (להלן: עניין קוליה), שם ציינתי כי יתכן שראוי לבחון מחדש את שאלת קיומו של חשד סביר לכך שהמבקש הוא שיכור, בנסיבות שבהן מצויים בגופו אך שרידים של סם מסוכן. יצויין, כי בעניין קוליה סוגיה זו הועלתה באופן אגבי בלבד, ולפיכך לא נדונה לגופה. עוד טוען המבקש, כי המשיבה לא ציינה בכתב האישום באמצעות איזו חלופה היא מבקשת להוכיח את שכרותו, מבין הסעיפים 64ב(2) ו-64ב(4) לפקודת התעבורה, ובכך יש משום "פגיעה חמורה בהגנת [המבקש] ומהווה 'הרחבת חזית'". לאחר זאת, חזר המבקש על טענתו, שהועלתה במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי, בדבר היעדרה של בדיקת מאפיינים שאמורה היתה להיערך לו.

 

דיון והכרעה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ