רע"פ 1342/17 פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטים: א' הלמן – סג"נ; י' שטרית; ו-ס' דבור), בע"פ 41991-07-16, מיום 13.12.2016. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' נעמן), בת"פ 41264-11-10, מיום 15.3.2016, ועל גזר הדין, מיום 14.6.2016.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש, ונגד שלושה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות מס. הנאשמים הנוספים אשר נמנו בכתב האישום הם: ע ח., בן דודו של המבקש (להלן: ע); חברת "ע. ח. משאבי אנוש בע"מ", אשר תחום עיסוקה הוא מתן שירותי כוח אדם, שהיתה בבעלותו הבלעדית של ע, והמבקש שימש כמנהלה הפעיל (להלן: הנאשמת 1); וחברת "ע. ח' לעבודות טייח ושיפוצים בע"מ", שעיסוקה בענף הקבלנות, והמבקש היה בעליה הרשום ומנהלה הפעיל (להלן: הנאשמת 2). כתב האישום מונה שלושה אישומים, כמפורט להלן.

           האישום הראשון מייחס למבקש, לע, ולנאשמת 1, ביצוע עבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ) (16 עבירות); ומסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ. מעובדות האישום הראשון עולה, כי בתקופה שבין ינואר 2007 למאי 2008, ניכו המבקש וע, מס תשומות בשיעור של 1,274,707 ₪, משישה-עשר דו"חות מע"מ תקופתיים של הנאשמת 1, מבלי שהיו בידיהם מסמכים כנדרש. זאת, במטרה להגדיל את הוצאותיה של הנאשמת 1 ולהתחמק מתשלום מס. נטען בנוסף, כי המבקש וע השמיטו מן הדו"ח התקופתי של הנאשמת 1, לחודש אפריל 2008, הכנסה בסך 200,000 ₪, אשר התקבלה בעקבות עסקה שערכה החברה עם חברת "מטאניס מיכאל חברה לבנין ועבודות אבן בע"מ", שסכום המס הנובע ממנה הוא בסך 31,000 ₪, לכל הפחות.

           במסגרת האישום השני, מיוחסות למשיב ולנאשמת 2,  העבירות הבאות: ניכוי מס תשומות ללא מסמך, לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ (12 עבירות); ומסירת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ (2 עבירות). מעובדות האישום השני עולה, כי בתקופה שבין דצמבר 2004 ליוני 2006, ניכה המבקש, במסגרת 12 דו"חות תקופתיים של הנאשמת 2, מס תשומות בסכום כולל של 1,079,645 ₪, מבלי שהיו בידיו מסמכים כנדרש, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס. עוד נטען, כי המבקש השמיט מדו"חותיה התקופתיים של הנאשמת 2, לחודשים מאי ויוני 2016, הכנסה בשיעור של 228,571 ₪, אשר התקבלה במסגרת מספר עסקאות שערכה הנאשמת 2 עם לקוחות שונים, שסכום המס הנובע מהן מסתכם ב-37,714 ₪, לכל הפחות.  

           בגדרי האישום השלישי, יוחסה למבקש עבירה של סירוב או הימנעות ממסירת ידיעה או מסמך, לפי סעיף 117(א)(1) לחוק מע"מ, בגין הימנעותו של המבקש ממסירת מסמכי הנהלת החשבונות של הנאשמות 1 ו-2, לאחר שנתבקש לעשות כן במספר הזדמנויות.

3. ביום 15.3.2016, ניתנה הכרעת דינו של בית משפט השלום, במסגרתה הורשעו המבקש ויתר הנאשמים, בכל העבירות שיחסו להם בכתב האישום. ביום 14.6.2016, גזר בית משפט השלום את עונשם של כלל הנאשמים. בבואו לקבוע את מתחמי הענישה ההולמים, עמד בית משפט השלום על הפגיעה בערכים חברתיים, של "שוויון ונשיאה בנטל, אמון הציבור במערכת הכללית וסדרי החברה התקינים"; על חומרתן של עבירות מס, ככלל, והחומרה היתרה הנודעת לעבירה של "ניכוי מס תשומות ללא חשבוניות או כל מסמך אחר", בהיותן עבירות הדורשות יסוד נפשי מוגבר של כוונה מיוחדת להתחמק מתשלום מסים; על נסיבות ביצוע העבירות, מהן נלמד על שיטתיות ותכנון מוקדם, מצד המבקש וע; ועל מדיניות הענישה הנוהגת, המורה כי יש לנקוט בענישה "ממשית ומרתיעה". לאור האמור, קבע בית משפט השלום, "מתחם ענישה זהה לכל אחד מהאישומים הראשון והשני", אשר נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בצירוף מאסר מותנה וקנס משמעותי. בית משפט השלום קבע בנוסף, כי מתחם הענישה בגין האישום השלישי ינוע "בין מאסר מותנה ובין מספר חודשי עבודות שירות".

           לצורך קביעת גזר דינו של המבקש בתוך מתחמי הענישה, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. צוין, בהקשר זה, כי לחובתו של המבקש 11 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות, ועוד. יחד עם זאת, הדגיש בית משפט השלום, כי "מאז התיק שבנדון לא נפתחו כנגדו [נגד המבקש] תיקים נוספים, פליליים או כלכליים". לחובת המבקש, זקף בית משפט השלום את העובדה כי, חרף הזמן הרב שחלף מעת ביצוע העבירות, המבקש לא פעל להסרת המחדל. בנוסף, ציין בית משפט השלום כי משקלו של אינטרס ההתרעה הינו "מוגבר", שעה שעסקינן בעבירות כלכליות, שהינן "קלות לביצוע וקשות לאיתור". לאחר שבית משפט השלום איזן בין מכלול השיקולים האמורים, נקבע, כי עונשו של המבקש יהיה מצוי "ברף האמצעי של כל אחד מהמתחמים". לצד זאת, קבע בית משפט השלום, כי יש להטיל על המבקש עונש כולל בגין כל האישומים, ושלא ליצור "הפרדה מלאכותית משל היו שלושת האישומים שלושה תיקים שונים".

           לאור האמור, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר, לריצוי בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירה מסוג פשע על חוק מע"מ, במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר; 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש כל עבירה מסוג עוון לפי חוק מע"מ, במשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר; וקנס בסך 120,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו.