רע"ס 5259-07 מדינת ישראל נ' קוסשוילי

כעולה מהבקשה, ומתגובה קודמת שהוגשה על ידי המשיבה בתיק דנא, מתחוור כי ביום 29.1.09 ניתן גזר דין בהליך דנא, במסגרתו, בין היתר, ניתן נגד הנאשם צו להפסקת העיסוק בעסק נשוא כתב האישום, מסוג מרכול (בשר קפוא), תוך שנקבע כי הצו ייכנס לתוקף ביום 29.7.09.

אחר שהנאשם לא פעל בהתאם לגזר הדין, הוגש נגדו כתב אישום נוסף, שעניינו הפרת צו שיפוטי (רע"ס 12522-12-10). באותו הליך הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, ובגזר הדין שניתן ביום 18.11.12 לא ראה ביהמ"ש למצות עימו מלוא חומרת הדין בשל הנסיבות שפורטו בפניו.

מכל מקום, מתחוור כי גם ההליך הנוסף לא הועיל לגרום לכך שמבקש יפעל בהתאם לאמור בגזר הדין.

לאמור. ביום 27.11.12 - בחלוף למעלה מ-3 שנים אחר שהצו השיפוטי נכנס לתוקף - הגיש המבקש במסגרת ההליך דנא בקשה לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה. חרף החלטה שיפוטית שניתנה על ידי ביהמ"ש בו ביום, לא הוגשה תגובה על ידי המשיבה.

כך או אחרת, בבקשתו מיום 27.11.12 טען המבקש כי החל לטפל בהליך הוצאת רישיון עסק "בשיא הרצינות", אלא שעתה מתחוור כי למרות האמור, ואף שחלפו למעלה משנתיים נוספות, טרם ניתן רישיון עסק, והמבקש ממשיך לכאורה להפר צו שיפוטי פעם נוספת, וכלשון המבקש בבקשתו הנזכרת: "אני מודה שלא הייתי זהיר לקיים את צו בית המשפט בתיק הנ"ל".

בהודעה שנמסרה על ידי המשיבה מיום 1.9.14 נטען כי המבקש טרם הסדיר את הליך רישוי העסק.

סבורני שכאשר בעל דין מודה הלכה למעשה כי הוא מבכר ביודעין להתעלם מקיומו של צו שיפוטי במשך תקופה ארוכה, באופן המתפרש לכאורה כהעדר מורא מפני החוק, תוך הפגנת זלזול בוטה ומתריס בצווים השיפוטיים, כי במקרה כמתואר משנה תוקף יש למסקנה כי אין בידו זכות קנויה שביהמ"ש ייעתר לבקשתו לדחות מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה.

חומרה מיוחדת נודעת לדרך הילוכו של המבקש, אשר לא שעה לשתי החלטות שיפוטיות שניתנו בעניינו, גם אחר שביהמ"ש נטה עימו חסד, ולא מיצה הסמכות הקבועה בהלכה הפסוקה כלפי מי אשר מפר צווים שיפוטיים.

בנסיבות אלה, העובדה כי המבקש נזכר לעורר פנייתו לביהמ"ש רק בשעה שהמשיבה נזכרה למלא אחר חובתה למימוש ההחלטה השיפוטית, אינה עילה מבוררת למתן סעד באותו מועד.